ברכת השופר כאשר התוקע כבר קיים את המצווה

התוקע כדי להוציא את השומעים ידי חובה, והוא עצמו כבר קיים את המצווה, יכול לברך עבורם את הברכות ולהוציאם ידי חובה. ואף שכלל נקוט בידינו, שאדם הפטור ממצווה אינו יכול להוציא אחרים החייבים בה, ותוקע זה כבר קיים את המצווה ולכאורה הרי הוא פטור ממנה, אין הדבר כן. זאת כיוון ש"כל ישראל ערבים זה בזה", כלומר כל אחד מישראל צריך לדאוג שאחיו החייבים במצווה יקיימו אותה, ונמצא אפוא שחיוב המצווה עדיין חל עליו, והוא יכול להוציא אחרים ידי חובה¹.

אף שאדם שקיים את המצווה יכול לברך ולהוציא את השומעים ידי חובה, טוב מזה שמי שעדיין לא קיים את המצווה יברך, כיוון שהוא זה שמקיים את המצווה².

דין זה, שאדם שכבר קיים את המצווה יכול לברך ולהוציא אחרים, נאמר באדם התוקע לאנשים, אך התוקע לנשים יוצאות אשכנז, הנוהגות לברך לפני קיום מצוות שופר, והוא כבר יצא ידי חובה, אינו רשאי לברך עבורן. זאת כיוון שכאמור, היכולת לברך על מצווה לאחָר שאדם כבר קיים אותה מבוססת על דין 'ערבות', ואדם עָרֵב רק לאלו החייבים במצווה, אך אין הוא עָרֵב לנשים, הפטורות ממנה. לכן, התוקע להוציא נשים ידי חובתן, והוא כבר קיים את המצווה, לא יברך את הברכות, אלא אחת הנשים תברך ותכוון לפטור את שאר הנשים³.