logo-white

תוכן עניינים

הלכות ימים נוראים

הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א

הלכות ימים נוראים - תוכן עניינים:

פרק ז - החייבים במצוות שופר וכוונה לצאת ולהוציא

facebook email whatsapp

נשים פטורות ממצוות שופר, כיוון שזו מצווה התלויה בזמן1. אף על פי כן, טוב ויפה שתשתדלנה לקיים את המצווה, כיוון שאישה המקיימת מצווה התלויה בזמן, קיומה נחשב לה למצווה והיא מקבלת על כך שכר2. בארצות אשכנז קיבלו עליהן הנשים את מצוות שופר כחובה, ועל נשים יוצאות אשכנז להשתדל לקיים את המצווה, אלא אם כן קיום המצווה כרוך בצער או בקושי גדול3. אך עליהן לדעת כי חיובן בתפילת שחרית קודם לחיובן בתקיעות השופר, כיוון שבתפילה הן חייבת מעיקר הדין, ולכן נשים תשתדלנה להתפלל שחרית לפני התקיעות4.

1.
שו"ע תקפט ג.
2.
עייין שו"ע תקפטו, ומשנ"ב שם, וחזון עובדיה עמ' קל. ועיין פרק ח, אם נשים המקיימות את מצוות שופר מברכות לפני קיום המצווה.
3.
עיין חיי אדם קמא ז, ומטה אפרים תקפט יב, ואשל אברהם (בוטשאטש) תקפט ג ד"ה אשה. ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו פרק לט סעיף כט, שמשמע שגם בארצות ספרד קיבלו הנשים עליהן את מצוות שופר כחובה, ובחזון עובדיה עמ' קל, לא משמע כן. ועיין קובץ הלכות לגר"ש קמינצקי פרק יא הערה א, שאין זו חובה גמורה. ועיין אשרי האיש פרק טז סעיף כח, שנשים יכולות להסתפק בשמיעת שלושים קולות.
4.
כן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א: אישה חייבת בתפילת שחרית מעיקר הדין, ולכן לא ראוי שאישה תגיע לבית הכנסת רק לתקיעת השופר, אלא אם כן היא טרודה בטיפול בילדיה, והתפללה שחרית בבית, ולאחר מכן הגיעה לתקיעת שופר.

ילד קטן שלא הגיע לגיל בר מצווה פטור מקיום מצוות שופר, אך אם הוא הגיע לגיל חינוך, דהיינו שהוא מסוגל לשבת בשקט בזמן התקיעות והוא מבין שיש בכך מצווה (גיל חמש - שש בערך), יש לחנכו לקיים את המצווה1.

1.
שו"ע תקפט ב, ומשנ"ב תקפז יז, והלכות חגים לגר"מ אליהו פרק לט סעיף לא, ואשרי האיש חלק ג פרק טז אות כו, ותשובות והנהגות חלק ב סימן רפא. ועיין תשובות והנהגות שם, שגיל חינוך למצוות שופר הוא ארבע, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו שם, שכתב שגיל חינוך הוא חמש-שש. ועיין משנ"ב תקפט ב, שאין להביא לבית הכנסת ילדים המפריעים לשמיעת התקיעות.

כלל גדול בידינו, שאדם הפטור מהמצווה אינו יכול לקיימה עבור אחרים שחייבים בה. לכן אדם שפטור ממצוות שופר, כגון נער שלא הגיע לגיל מצוות, אינו יכול לתקוע בשופר ולהוציא אחרים ידי חובתם. וכן אישה אינה יכולה להוציא גברים ידי חובתם1.

1.
שו"ע תקפט א-ג. ועיין משנ"ב וסימן נה ס"ק לא וסימן תקפט ס"ק ב, ושער הציון שם ב, שכדי שהנער ייחשב גדול, לא די שיגיע לגיל שלוש עשרה ויום אחד, וצריך גם להביא שתי שערות. אלא שבנוגע למצוות דרבנן, מקילים וסומכים על כך שאם הקטן הגיע לגיל שלוש עשרה, יש להניח שהוא גם הביא שערות, כדרך רוב הנערים; אך לעניין מצוות שופר, שהיא מצווה מהתורה, אין סומכים על כך שרוב הנערים מביאים שתי שערות. ועיין חזון עובדיה עמ' קכה ואילך, שחולק וסובר שגם לעניין מצוות שחיובן מהתורה, אפשר לסמוך על החזקה שאם הנער הגיע לגיל שלוש עשרה, הוא גם הביא שתי שערות.

חירש, אף אם הוא יודע לדבר, אינו רשאי לתקוע בשופר ולהוציא אנשים אחרים ידי חובה, כיוון שהמצווה היא בשמיעת קולות השופר, ומאחר שהוא אינו שומע הרי הוא פטור מהמצווה, ואינו יכול להוציא אחרים ידי חובה1.

1.
שו"ע תקפט ב. והגר"י אריאל שליט"א כתב לנו שכן דינו של אדם כבד שמיעה, שאינו יכול לשמוע את קולות השופר ללא מכשיר שמיעה. ועיין פרק ט, שם יבואר אם אפשר לקיים את מצוות שופר בשמיעת קול השופר על ידי מכשיר שמיעה.

"מצוות צריכות כוונה", כלומר כדי לקיים מצווה, לא די בעשיית המצווה, אלא גם יש להתכוון לקיים את המצווה, ולכן כדי לקיים מצוות שופר, יש להתכוון לקיומה בשמיעת קולות השופר. לדוגמה, אדם המטה אזנו לשמוע את התקיעות בבית הכנסת כדי לדעת מתי מסתיימת התפילה, לא קיים את המצווה, אף שהוא שמע את כל התקיעות, כיוון שמטרתו לא הייתה קיום המצווה. וכן אדם בקי בהלכות שופר, השומע את תקיעות חברו כדי לבחון אותו אם הוא תוקע כראוי, לא קיים את המצווה, כיוון שלא התכוון לקיימה בשמיעת התקיעות. לכן לפני שמיעת התקיעות, יש להתכוון לצאת ידי חובת המצווה בשמיעתן1

אדם שבא לבית הכנסת כדי לקיים את מצוות שופר, ולפני שמיעת התקיעות, לא התכוון בפירוש שכוונתו לצאת בהן ידי חובת המצווה, יצא ידי חובה, כיוון שכוונתו הכללית הייתה לצאת ידי חובה2.

1.
שו"ע תקפט ח .
2.
משנ"ב תקפט טז. ועיין חזון עובדיה עמ' קיז, שנכון שלפני התקיעות, בעל התוקע יאמר לציבור שיכוונו לקיים את המצווה, ושהוא מתכוון להוציאם ידי חובה.

לא די בכך שהשומע יתכוון לקיים את המצווה, אלא צריך שגם התוקע יתכוון להוציאו בתקיעותיו. לכן אדם השומע את שכנו תוקע בביתו, לא יצא ידי חובתו, אלא אם אמר לשכן שהוא מתכוון לצאת בתקיעותיו, והשכן התכוון להוציאו1

אדם הגר בסמיכות לבית הכנסת או נשים הנמצאות מחוץ לבית הכנסת, ושמעו את התקיעות מבית הכנסת, והתכוונו לצאת ידי חובה, יצאו ידי חובתם. זאת כיוון שהתוקע בבית הכנסת מתכוון להוציא את כל מי שישמע את תקיעותיו, בין הנמצא בבית הכנסת ובין שאינו נמצא בבית הכנסת2.

 

1.
שו"ע תקפט ח.
2.
שו"ע תקפט ט. ועיין משנ"ב שם יט, שהנמצא רחוק מבית הכנסת עד כדי שאין הוא שומע את קול השופר אלא קול הד, אינו יוצא ידי חובה.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ