'תקיעות דמעומד' ו'תקיעות דמיושב'

מהתורה, אפשר לתקוע בשופר בכל שעה ביום, אך חכמים תיקנו שהמתפללים בציבור יתקעו בשופר בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף: סדר אחד של תקיעות לאחר ברכת מלכויות, סדר אחד של תקיעות לאחר ברכת זיכרונות וסדר אחד של תקיעות לאחר ברכת שופרות¹. התקיעה במקומות אלו מבטאת את תוכנן של התקיעות, שכן קולות השופר נשמעים קולות סתמיים וחסרי פשר, ומשמעותם מתבררת על ידי הסמכת התקיעות לברכות אלו. יש מהתקיעות שתכליתן היא להמליך את ה' עלינו למלך, ועל כן הן נתקעות לאחר ברכת המלכויות; יש מהתקיעות שתכליתן לעורר את זיכרוננו לטובה לפני ה', ועל כן הן נתקעות לאחר ברכת הזיכרונות; ויש מהתקיעות שתכליתן להזכיר את קול השופר שנשמע במעמד הר סיני ואת קול שופרו של משיח, ותקיעות אלו נתקעות לאחר ברכת שופרות².

מעיקר הדין, ניתן לצאת ידי חובת מצוות שופר בשמיעת התקיעות שתוקעים תוך כדי תפילת מוסף, אך חכמים תיקנו לתקוע שלושים קולות נוספים לפני תפילת מוסף, כדי לערבב את השטן. כאשר השטן רואה שבני ישראל מחבבים את מצוות ה', ומהדרים לתקוע בשופר פעמיים, מסתתמות טענותיו, והוא אינו יכול לקטרג על עם ישראל³. 

התקיעות שלפני תפילת מוסף נקראות 'תקיעות דמיושב', מכיוון שמעיקר הדין, מותר לשבת בהן, והתקיעות שנתקעות תוך כדי חזרת הש"ץ של תפילת מוסף נקראות 'תקיעות דמעומד', מכיוון שיש לעמוד בהן⁴. הטעם שיש לעמוד ב'תקיעות דמעומד' הוא שתקיעות השופר הן לימוד זכות על עם ישראל, כדברי חכמים, שבשעה שהקב"ה שומע את תקיעות השופר הוא יורד מכיסא הדין ויושב על כיסא של רחמים⁵; וכשם שבעלי הדין העומדים לדין צריכים לעמוד בעת שהם טוענים טענות להגנתם, כך גם עלינו לעמוד בשעה שאנו תוקעים בשופר. ב'תקיעות דמיושב' אין חובה לעמוד, כיוון שהן אינן התקיעות העיקריות ומטרתן היא לערבב את השטן⁶. 

אף שמצד הדין, אין חובה לעמוד ב'תקיעות דמיושב', מנהג יוצאי אשכנז לעמוד בתקיעות אלו, לכבוד המצווה⁷. מנהג יוצאי ספרד לשבת ב'תקיעות דמיושב' כפי עיקר הדין, מלבד בעל התוקע, שהוא תוקע בעמידה משום כבוד הציבור⁸. 

אדם השומע 'תקיעות דמיושב' ואין בדעתו לשמוע 'תקיעות דמעומד', צריך לעמוד בשעת התקיעות, כיוון שתקיעות אלו הן התקיעות העיקריות עבורו⁹.