פרק ה - שחרית וקריאת התורה

יש המדקדקים לקום משנתם בעלות השחר, כדי שלא לישון ביום ראש השנה, שכן אמרו חכמים שהישן בראש השנה, מזלו ישן כל השנה; ועוד, שבשעות אלו הקב"ה דן את העולם ואין ראוי לישון בזמן זה¹. אך רוב האנשים אינם מדקדקים בזה, וסומכים על הסוברים שמאמר חז"ל שהישן בראש השנה מזלו ישן כל השנה, נאמר במי שהולך לישון ביום, אך לא נאמר במי שישן כדרכו וממשיך את שינת הלילה לתוך היום².

יש המהדרים להתפלל את תפילת שחרית עם הנץ החמה כוותיקין, מפני שהתפילה כוותיקין מהודרת יותר, וראוי להדר במצוות בראש השנה¹.

בתפילת ראש השנה, נוהגים לומר פיוטים שונים שיש בהם דברי שבח לה' וביטוי למעלת היום. יוצאי אשכנז נוהגים לפתוח את ארון הקודש בזמן אמירת רבים מהפיוטים, כדי לעורר את הכוונה, וכדי שזכות התורה תעמוד לנו שתפילותינו תתקבלנה¹. מן הדין, אין חובה לעמוד בזמן שארון הקודש פתוח, כיוון שספר התורה מונח במקומו, אך נהגו ישראל להדר ולעמוד לכבוד התורה². אדם שקשה לו לעמוד, כגון זקן או חלוש, רשאי לשבת, כיוון שלא נהגו להחמיר ולעמוד אם הדבר קשה³.

כאמור, בדרך כלל אומרים בחגים הלל, אבל בראש השנה אין אומרים הלל, כיוון שההלל צריך להיאמר מתוך שמחה יתרה, ובראש השנה איננו מצויים בשמחה יתרה, כיוון ששמחת החג מהולה ביראה ופחד מאימת הדין¹.

ביום הראשון של ראש השנה מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים את הפרשה העוסקת בלידת יצחק, כיוון שבראש השנה בא זיכרון שרה לפני ה' לטובה, ונגזר עליה שתהרה ותלד את יצחק אבינו. בספר השני קוראים את קרבנות היום, בפרשת פנחס. מפטירים בספר שמואל, בפרק המספר על תפילת חנה והולדת שמואל הנביא, כיוון שגם חנה נפקדה בהיריון בראש השנה¹.

גם ביום השני של ראש השנה, מוציאים שני ספרי תורה. בראשון, קוראים את פרשת העקדה, כדי להזכיר את זכות עקדת יצחק, ובשני קוראים את קרבנות היום, בפרשת פנחס. מפטירים בפרק לא בספר ירמיה, שנאמר בו: "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'"². פסוק זה מתאים לראש השנה, שבו אנו מזכירים את עצמנו לטובה לפני ה'³.

יש הנוהגים להעלות לתורה את בעל התוקע ואת שליח הציבור של תפילת מוסף¹, כיוון שהתורה משמחת לב, ומתוך שמחת התורה, יתחזק כוחם של בעל התוקע ושל שליח הציבור לתקוע ולהתפלל כראוי².