סדר אכילת הסימנים

אוכלים את הסימנים בתחילת הסעודה, אחרי שמברכים על הפת ואוכלים ממנה כזית¹. וכך הוא סדר אכילתם: ראשית מברכים את ברכת "בורא פרי העץ" על התמר, שהוא משבעת המינים, ומתכוונים לפטור בברכתו את כל פירות העץ שעתידים לאכול בסעודה². אף שהרימון גם הוא משבעת המינים, מקדימים את התמר לרימון, כיוון שבפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" התמר ("דבש") סמוך למילה "ארץ" הקודמת לו, יותר מאשר סמיכותו של הרימון למילה "ארץ" הקודמת לו; וכלל בידינו שככל שהפרי סמוך יותר למילה "ארץ", כך ברכתו קודמת³. לאחר שמברכים על התמר, אוכלים ממנו מעט, ולאחר מכן אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו"⁴.

לאחר אכילת התמר, נוהגים לאכול רוביא⁵, ונחלקו הפוסקים אם יש לברך "בורא פרי האדמה" לפני אכילת הרוביא. לגבי ברכת "בורא פרי העץ" לפני אכילת התמר, מוסכם על כולם שיש לברך, כיוון שאין רגילים לאכול פירות בתוך הסעודה כדי לשבוע, ולכן הפירות אינם נפטרים בברכת הלחם. אך פירות אדמה מבושלים, רגילים לאוכלם תוך כדי הסעודה לשם שובע, ולכן יש סוברים שאין לברך "בורא פרי האדמה" לפני אכילת סימנים מפירות האדמה, כיוון שהם נפטרים בברכת הלחם⁶. ויש סוברים שהסימנים אינם נפטרים בברכת הלחם, כיוון שאין אוכלים אותם לשובע, אלא לסימן טוב⁷. להלכה, כדי לצאת מן הספק רצוי לקחת פרי אדמה שאין רגילים לאוכלו בתוך הסעודה לשובע, כגון אבטיח, מלון, בננה או בוטנים, לברך עליו "בורא פרי האדמה", ולפטור בברכתו את כל הסימנים מפירות האדמה⁸. כאשר פתרון זה אינו אפשרי, אין לברך על הסימנים מפירות האדמה, שכן 'ספק ברכות להקל'. 

לאחר אכילת הרוביא, אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו", ויש המוסיפים: "ותלבבנו"⁹. לאחר מכן אוכלים כרתי, ואומרים קודם האכילה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיכרתו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו". ואמנם לאחר אכילת התמר, כבר התפללנו על איבוד השונאים והאויבים. אך חוזרים ומבקשים על כך, כיוון שהאויבים שהתפללנו על איבודם לאחר אכילת התמר הם אויבים גשמיים, והאויבים הנזכרים כאן הם אויבים רוחניים, והם כוחות שליליים הנוצרים מחטאי האדם ופוגעים בו¹⁰. לאחר מכן אוכלים את הסלקא, ואומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו". האויבים הנזכרים כאן הם סוג נוסף של אויבים, והם המלאכים המקטרגים על עם ישראל¹¹. לאחר אכילת הסלקא, אוכלים קרא ואומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דינינו, ויקראו לפניך זכויותינו". לאחר מכן אוכלים את הרימון, ואומרים: "יהיה רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנרבה זכויותינו כרימון". ולאחר מכן לוקחים תפוח מתוק, מטבלים אותו בדבש ואומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה (כדבש¹²)". 

לאחר אכילת פירות העץ ופירות האדמה, אוכלים את ראש הכבש או את ראש הדג, ואומרים קודם האכילה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב". כאשר אוכלים ראש של כבש, מוסיפים: "ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום בן אברהם אבינו עליו השלום".

הנוהגים לאכול דגים, אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנפרה ונרבה כדגים, ושלא תהא עין הרע שולטת בנו, כדגים הללו, שאין עין הרע שולטת בהם". 

כל הסימנים טובים הם, אך ה'סימן' הטוב ביותר לשנה טובה הוא שימי ראש השנה יעברו על האדם מתוך תשובה ומעשים טובים, ביטחון בה' ושמחה; ולא חלילה מתוך קטנות הדעת, כעס ועבֵרה¹³. במיוחד יש לכל אדם להסתכל על הנעשה סביבו בעין טובה, ולדון את הסובבים אותו לכף זכות, ובזכות זה, גם הקב"ה יסתכל עליו בעין טובה, וידון אותו לכף זכות; כמו שאמרו חכמים, שבמידה שאדם מודד לאחרים, בה מודדים לו¹⁴.