תפילת עמידה בכריעה בראש השנה

בראש השנה, יש הנוהגים להתפלל את תפילת עמידה בכריעה (כפי שכורעים בתחילת ברכת אבות ובסופה), כדי להתפלל מתוך אימה ויראה, כראוי לאדם העומד בדין¹. 

הנוהגים כך צריכים לשים לב לקיים את תקנת חכמים, ולכרוע בברכת אבות ובברכת "מודים". לשם כך, עליהם להזדקף מעט לפני שהם מגיעים למילים שצריך לכרוע בהן, כדי שבהגיעם למילים אלו יוכלו לכרוע, כתקנת חכמים². 

עוד עליהם לשים לב, שלא יוסיפו על הכריעות שתיקנו חכמים. הטעם לכך שאסור להוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים הוא שאם כל אחד יוסיף כריעות כרצונו, תישכח תקנת חכמים לכרוע בברכת אבות וב"מודים", משום שאנשים יסברו שכל אחד כורע כרצונו. כדי שלא להוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים, על המתפללים בכריעה להקפיד שלא לכרוע בתחילתן של הברכות שאין חובה לכרוע בהן ובסופן, אלא רק באמצען. על ידי זה, ההבדל בין כריעות אלו לכריעות החובה יהיה ניכר, ולא יתעורר חשש שהמתפלל בכריעה מוסיף על הכריעות שתיקנו חכמים³. 

כאשר המאמץ להתפלל בכריעה פוגע ביכולת להתפלל בריכוז ובכוונת הלב, עדיף להתפלל זקוף, בהכנעת הלב ובכוונה, מאשר בגוף כפוף וללא כוונה⁴.