תוכן עניינים
הלכות ימים נוראים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
בערב ראש השנה, מכבסים את הבגדים ומסתפרים לכבוד ראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסדו של הקב"ה, שיוציא לצדק משפטנו1. כך אמרו חכמים בתלמוד הירושלמי: "נאמר 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו', רבי חנינא ורבי יהושע אומרים, מנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך את צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ומחתכים צפרניהם, ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס"2.
דברים אלו מעוררים שאלה: הרי בכל ראש השנה ישנם אנשים הנידונים למיתה, לייסורים ולעוני, ואיך יכול אדם להיות בטוח שהקב"ה יוציאו זכאי בדינו? רבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר, מסביר שבכל ראש השנה נידונים לא רק כל אדם ואדם, אלא גם כלל ישראל כולו. ואמנם איננו יודעים מה יעלה בדינו של האדם הפרטי, אך אנו יודעים בוודאות שכלל ישראל יצא זכאי בדינו - הבחירה האלוקית בעם ישראל לא תתבטל, וקיומו הפיזי יתמיד. הדין של כלל ישראל חשוב לאין ערוך מדינו של כל אדם פרטי, ולכן אנו מִתְנאים ולובשים בגדים חגיגיים, להראות את ביטחוננו בנצחיות של עם ישראל ובכך שכלל ישראל יצא זכאי בדין. וככל שאדם מתרכז בצד הכללי ומתבטל אל כלל ישראל, כך הוא מתרומם ומתעלה, וזכות זו עומדת לו להיות נידון גם הוא אישית לטובה ולברכה3.