תקיעת שופר

יוצאי אשכנז נוהגים לתקוע בשופר בחודש אלול, בכל יום אחרי תפילת שחרית. מתחילים לתקוע בשופר בראש חודש, כיוון שביום זה עלה משה רבנו להר סיני לקבל את הלוחות השניים, ותקעו ביום זה בשופר כדי לציין את יום עלייתו. ציון יום עלייתו של משה רבנו היה חשוב, כיוון שחטא העגל נגרם מחמת טעותו של עם ישראל בחישוב מספר הימים שבהם משה שהה בהר סיני, בקבלת הלוחות הראשונים. כאשר משה לא הגיע ביום שעם ישראל סבור היה שהוא יגיע, עם ישראל איבד את שיווי משקלו הרוחני, ונכשל בחטא העגל. כדי שדבר זה לא ישנה, פרסמו את יום עלייתו של משה בתקיעת שופר. זכר לאותה תקיעה שבאה למנוע את עם ישראל מן החטא, גם אנו תוקעים בשופר בראש חודש אלול, כדי שנתעורר להימנע מן החטא. מלבד זאת, תוקעים בשופר בחודש אלול כדי שנתעורר לחזור בתשובה ולהתחזק בקיום המצוות לקראת יום הדין¹, כיוון שתקיעת השופר מעוררת את הלב לשוב בתשובה ולעשות את מצוות ה', כמו שנאמר "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ"².

יוצאי ספרד אינם תוקעים בשופר לאחר תפילת שחרית. ויש מהם שנוהגים לתקוע בשופר תוך כדי אמירת הסליחות³.