חודש אלול

ארבעים הימים שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים הם ימי רחמים ורצון, שבהם סלח ה' לעם ישראל על חטא העגל. בימים אלו, עלה משה רבנו למרום, והתפלל לה' שיסלח לעם ישראל, ובסיומם נתן ה' למשה את הלוחות השְנִיים, ואמר לו: "סלחתי כדבריך". לכן ימים אלו נקבעו לימי תפילה ותשובה¹.

שמו של חודש אלול רומז לתוכן המיוחד שלו. מובא בשם האר"י הקדוש, ש'אלול' הוא ראשי התיבות של הפסוק משיר השירים: "אני לדודי ודודי לי"². פסוק זה מבטא את האהבה שבין הדוֹד (-האיש) לרעיה (-אשתו), שהם הקב"ה וכנסת ישראל. אהבה זו מתגלה ביתר שאת בחודש אלול, ולכן בחודש זה, תשובתו של האדם ותפילתו מקובלות יותר.

רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה'תניא', המשיל את הארת חודש אלול למצב שבו מלך נמצא בשדה. כאשר המלך נמצא בארמון, רק יחידי סגולה יכולים להיכנס אליו, וגם הם יכולים לעשות זאת רק בקבלת רשות מיוחדת. אבל כאשר מלך יוצא לבקר בעיר מערי ממלכתו, יוצאים אנשי העיר לקראתו, ומקבלים את פניו בשדה. ואז, כאשר המלך בשדה, הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה להם פנים שוחקות, וכל אחד יכול לגשת אל המלך, ולזכות בהארת פנים ממנו. כך גם בחודש אלול, כל אדם יכול להתקרב אל ה', והתקרבות זו נענית במאור פנים אלוקי ובפנים שוחקות, המסייעים לאדם לחזור בתשובה ולהתקרב אל ה'³.

חודש אלול הוא גם חודש של הכנה לימים הנוראים, שבהם נכתב ונחתם דינו של כל אדם⁴. כשם שאדם שיש לו משפט, מתכונן מבעוד מועד למשפטו ועושה כל שביכולתו כדי לצאת זכאי, כך לפני ימי הדין, על כל אדם להתבונן בדרכיו, לשוב בתשובה על מעשיו השליליים ולהתחזק בעשיית הטוב והישר בעיני ה', כדי שיזכה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים⁵. שמו של חודש אלול רומז גם לכך שתעודתו היא בחינת המעשים ותיקונם⁶ , שכן פירוש המילה 'אלול' בארמית הוא חיפוש ובדיקה, כפי שמובא בתרגום אונקלוס לפסוק "וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" - "ויאללון ית ארעא"⁷. יש להרבות בימים אלו גם בתפילה ובצדקה, שבסגולתן לבטל גזרות רעות⁸.