אמירת סליחות

כיוון שימי אלול הם ימי רצון, מרבים בהם בסליחות ובתחנונים. יוצאי ספרד נוהגים לומר סליחות בכל חודש אלול, מלבד בראש חודש ובשבתות¹, ויוצאי אשכנז נוהגים לומר סליחות מיום ראשון הסמוך לראש השנה. אך כאשר ראש השנה חל ביום שני או ביום שלישי בשבוע, יוצאי אשכנז מקדימים לומר סליחות מיום ראשון בשבוע שלפני כן. הטעם למנהג יוצאי אשכנז מבוסס על שני כללים. כלל אחד הוא שצריך לומר סליחות לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה, וכלל שני הוא שהיום שבו יש להתחיל לומר סליחות הוא יום ראשון. לכן, כאשר ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת (ראש השנה אינו יכול לחול ביום שישי), מתחילים לומר סליחות ביום ראשון הסמוך לראש השנה. אך כאשר ראש השנה חל בימים שני או שלישי (ראש השנה אינו יכול לחול בימים ראשון ורביעי), מתחילים לומר סליחות ביום ראשון בשבוע שלפני כן; משום שאם יתחילו לומר סליחות ביום ראשון הסמוך לראש השנה, לא יספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה². 

הטעם לאמירת הסליחות לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה נעוץ במנהג שהתקיים בעבר, שבו נהגו רבים להתענות עשרה ימים, בתור חלק מסדר התשובה של הימים הנוראים. עיקר ימי התענית היו בעשרת ימי תשובה, אך יש ארבעה ימים שאסור להתענות בהם, מתוך עשרת ימי התשובה. הימים האסורים בתענית הם שני ימי ראש השנה, שבת תשובה וערב יום כיפור. כדי להשלים את עשרת ימי התענית, נהגו להתענות ארבעה ימים לפני ראש השנה, ומכיוון שבימי התענית נהגו לומר סליחות, השתרש המנהג לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. טעם נוסף לכך שאומרים סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה קשור בהשוואה שבין תשובת האדם להקרבת קרבן. בראש השנה עלינו להרגיש כאילו אנו מקריבים את עצמנו כקרבן לפני ה', שכן ביום זה אנו ממליכים את ה' למלך, ומבטלים את כל רצונותינו האישיים. כשם שארבעה ימים לפני הקרבת קרבן על המזבח, יש לוודא שאין בו מום, כך ארבעה ימים לפני ראש השנה, עלינו לוודא שאנו נקיים מכל מום רוחני, ואמירת הסליחות מעוררת את האדם לשוב בתשובה ולתקן את נגעי לבבו³. 

הטעם לכך שמתחילים לומר סליחות ביום ראשון בשבוע הוא שיום זה הוא היום הראשון לבריאת העולם⁴. ביום הראשון לבריאה, קיום העולם היה בחסד גמור, כיוון שהאדם העובד את ה' וזוכה לשפע בזכות מעשיו, עדיין לא נברא. לכן מתאים לומר סליחות ולעורר את חסד ה' עלינו ביום זה⁵. ועוד, שרצו להתחיל את אמירת הסליחות מתוך שמחה של מצווה; ולכן הסמיכו את אמירת הסליחות לשבת, כיוון שבשבת אנשים פנויים ממלאכתם ועוסקים בתורה המשמחת לב⁶.