ראש השנה - המלכות והדין

ראש השנה הוא יום מרכזי בחיי כל יהודי. מצוות חשובות ומנהגים רבים בו, והכנות מיוחדות נעשות לקראתו בחודש אלול שלפניו. אמנם מהו עניינו ומהותו של יום מיוחד זה? בתורה, אין עניינו מפורש, ונאמר רק שהוא "יום תרועה" ומצווה לתקוע בו בשופר. אך מתפילות ראש השנה ומדברי חז"ל, אנו למדים על שני עניינים עיקריים הכלולים בו: ראשית, ראש השנה הוא יום המלכת ה' עלינו. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם"¹ - זו ליבת התפילות, ואחד הטעמים המרכזיים למצוות השופר. ושנית, ראש השנה הוא יום הדין, כנאמר בתפילת ראש השנה: "ועל המדינות בו ייאמר איזו ולחרב ואיזו לשלום... ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות".

במבט ראשון, נראה ששני ענייני מהות אלו לא רק שאינם קשורים זה בזה, אלא שמתלוות להם הרגשות מנוגדות: המלכת ה' מעוררת שמחה, כמו שכתוב על הגאון מווילנה, שהיה "שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה, כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל העולמות, שאנחנו עַמו"². ולעומת זאת, העמידה בדין מעוררת פחד ויראה, כנאמר בגמרא: "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה (הלל) לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה"³.

אם כן, כיצד חברו שני ענייניו השונים של ראש השנה זה לזה, האם הם שניים שצורפו ליום אחד או שמתלכדים הם לשורש אחד?