יום הדין - ביטוי למלכות ה'

על הקשר הרעיוני בין מלכות ה', שהתחילה ביום בריאת האדם, ליום הדין, ניתן ללמוד מדברי רש"י, המסביר מדוע חותמים את ברכת "אתה קדוש" בתפילת העמידה בעשרת ימי תשובה ב"המלך הקדוש", ולא ב"הא-ל הקדוש" כמקובל בכל ימות השנה; וזו לשונו: "לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם"¹. מדבריו עולה כי משפט הוא ביטוי של מלכות. כיצד?

משמעות מלכות ה' על עולמו היא שיש לעולם מגמה ותכלית אלוקיות, שאליהן הוא מתקדם ואותן עליו לגלות. ועל כן ביום שמתחדשת בו מלכות ה', הקב"ה בוחן באיזו מידה העולם כולו מתקדם לקראת ייעודו, ובאיזו מידה כל אחד מהברואים מקדם את העולם לקראת תכליתו.

מציאות של דין נגזרת מקשר, מקִרבה ומשייכות. היותנו נידונים מלמד שאנו שייכים למגמת התיקון האלוקית של העולם. ככל שאדם משמעותי יותר עבור התכלית של תיקון העולם, כך דינו חשוב ומדויק יותר. לכן ישראל קודמים לאומות העולם בדין². אילו לא היינו חשובים בעיני ה', גם לא היה חשוב לפניו שנמלא את ייעודנו, והוא לא היה דן אותנו. אך כיוון שהוא אוהב אותנו ואנו חשובים לפניו ושייכים למגמת התיקון האלוקית, הוא מעמידנו בדין³. גם העונשים הנגזרים במשפט, אין תכליתם לצער אותנו חלילה, אלא לעזור לנו להגיע לייעודנו ולתכליתנו, שהם המעלה והאושר שאין למעלה מהם - לגלות את שם ה' בעולם.

נמצא אפוא שמלכות ה' ויום הדין קשורים זה לזה בקשר הדוק, אף שהרגשה שונה מלווה את כל אחד מהם, ולשתי הרגשות אלו יש מקום בעבודת האדם בראש השנה.