יום הכיפורים - יום סליחה, טהרה וכפרה

יום הכיפורים הוא יום סליחה וכפרה לישראל, כמו שנאמר בתורה: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"¹. ביום זה נשלמו ארבעים הימים האחרונים שבהם שהה משה רבנו בהר סיני והתפלל לה' שימחל לישראל על עוון העגל, ובו ביום התרצה ה' לתפילתו ואמר לו "סלחתי כדבריך", ונתן לו את הלוחות השניים, וחזרה השכינה לשכון בישראל. 

שורשו של יום הכיפורים הוא בראשית הבריאה. בספר החינוך מבואר שקביעת יום מיוחד המיועד לכפרת העוונות הוא "מחסדי האל על בריותיו", שכן "אם יתקבצו עוונות הבריות שנה שנה, תתמלא סאתם לסוף שנתיים או שלוש ויתחייב העולם כליה. על כן ראה בחכמתו ברוך הוא, לקיום העולם, לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים. ומתחילת בריאת העולם ייעדוֹ וקידשוֹ לכך". 

אמנם מחילת העוונות איננה פעולה טכנית של הצלה מעונש בלבד, אלא היא פעולה פנימית של זיכוך וטהרה, והסרת כל הרשמים השליליים שהשאיר החטא. בכוחו של יום הכיפורים לפעול את כל זה, בו התשובה קלה להתקבל והעוונות נמחים בקלות, כי בו מאיר אור שבכוחו לתקן את הקלקולים שגרם החטא, להסיר את החושך שהתגבר על ידו, ולהשיב את האדם והאומה כולה אל קדושתם ואל קרבת האלוקים שנפגמה על ידי חטאם². 

כפרת העוונות ביום הכיפורים מתחילה אפוא 'מלמעלה למטה', שורשה הוא באור האלוקי המיוחד המאיר ביום זה, עד שרבי יהודה הנשיא סבר כי "עיצומו של יום הכיפורים מכפר" אף בלא תשובה. אמנם להלכה אנו פוסקים כחכמים, שיום הכיפורים מכפר דווקא עם תשובת האדם³, אבל מכל מקום אנו למדים מכך על סגולתו של היום, שיש בו הכנה והכשר לתשובה, שערי התשובה פתוחים בו, וגם הלבבות מוכנים בו יותר לשוב אל ה'. 

כדי לקבל הארה זו של יום הכיפורים, על האדם לקיים את מצוות היום: לשוב בתשובה, להתוודות על חטאיו ולקיים את מצוות העינוי⁴. למה הדבר דומה? לרוצה לטבול במקווה טהרה, ובסגולתו של המקווה לטהר, אבל לשם כך על האדם להסיר את החציצות, ולהיכנס אל תוכו, ומתוך כך המקווה מטהרו. כך גם ביום הכיפורים, "מה המקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל", אך זאת בתנאי ש'ייכנסו' ישראל למקווה, יחזרו בתשובה, יתוודו ויתענו, ובכך תפעל עליהם סגולתו של היום לטהרם⁵.