הארת מהותם הנצחית של ישראל ביום הכיפורים

מהו שורש הטהרה ביום הכיפורים? ממה נובעת הארת יום זה, ומה מתרחש בו שמביא לפעולה פנימית זו של זיכוך, כפרה ומחילת העוונות?

ביום הכיפורים מאירה עצם מהותם הקדושה של ישראל ומאיר שורשם הפנימי העמוק, שהוא תמיד טהור. ה'שם משמואל' מבאר כי "ביום הכפורים מופיעה מדת האמת, ובמדת האמת ישראל לעולם זכאים". האמת היא כל דבר מהותי, קבוע ונצחי, והשקר הוא כל דבר זמני וחולף. במהותם האמיתית של ישראל, הם נקיים וטהורים, ואילו החטא הוא מקרי להם, ובא מצד השפעה חיצונית של אומות העולם עליהם, על כן הוא זמני וחולף, ואינו עצמי לישראל¹.

אף ה'שפת אמת' מברר עניין זה, ומבאר כי יום הכיפורים הוא בבחינת מידת 'רב חסד'. 'חסד' הוא הטבה שלפנים משורת הדין ושלא על פיו, אך מידה נעלה ממנו היא 'רב חסד', שמשמעותה הטבה גדולה ועצומה, שעל פי הדין והמשפט. זוהי בחינתו של יום הכיפורים, שבו מתברר כי ישראל זכאים הם על פי הדין, שכן "חֵלֶק ה' עַמו" - מהותם העצמית של ישראל היא טהורה וקדושה, ואין החטא דבק בעצמוּתם, אלא הוא מקרי להם. ועל כן זכאים הם בדין לכפרה מאת ה', לחסדו ולטובו, "שמתברר בדין שאין החטא בהם בעצם".

בדבריו הוא מביא את הפסוקים משיר השירים: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ..."². כנסת ישראל אומרת שאמנם שחורה היא, ומלוכלכת מן החטא, אך צבעה השחור הוא מחמת שיזוף השמש, כלומר החטא חיצוני הוא לה, ואינו שייך למהותה העצמית. על כן הוא מבאר "שחורה אני ונאוה כאהלי קדר, ויכולין להתכבס להיות כיריעות שלמה", כלומר כיוון שהחטא אינו עצמי לישראל, ומצד מהותם העצמית, אין בהם שום מום וחטא, גם 'אהלי הקידר' - החטאים והעוונות, יכולים להיטהר ולהתנקות ולהיות כ'יריעות שלמה'. זאת מבררת הארת יום הכיפורים, ואכן דרשו חז"ל על פסוקים אלו: "'שחורה אני' כל ימות השנה ו'נאוה' אני ביום הכיפורים"³.