ראש השנה לאילן לעניין תרומות ומעשרות

ארץ ישראל היא ארץ קדושה, ומתוך קדושתה חייבים בה במצוות מיוחדות שנוהגות רק בה, והן נקראות "מצוות התלויות בארץ"¹. אחת מהמצוות התלויות בארץ היא מצוות תרומות ומעשרות, וט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן לעניין מצווה זו, כפי שיבואר² .

מצוות תרומות ומעשרות מחייבת להפריש חלק כלשהו מהיבול ולתת אותו לכהן, ולאחר מכן להפריש עשירית מהיבול ולתת אותה ללוי. החלק שניתן לכהן נקרא תרומה, והעשירית הניתנת ללוי נקראת מעשר ראשון. לאחר הפרשת המעשר ראשון, יש להפריש עשירית נוספת מהיבול ולאכול אותה בירושלים. מצווה זו נקראת מצוות מעשר שני. בזמן הזה, לא ניתן לאכול את פירות המעשר השני בירושלים, כיוון שאנו טמאים ואסור לאדם טמא לאכול מעשר שני. לכן בזמן הזה מחללים את קדושת הפירות על מטבע, ולאחר מכן מותר לאכול את הפירות גם מחוץ לירושלים. 

יש שנים שבהן מפרישים מעשר עני, ואותו נותנים לעניים, במקום להפריש מעשר שני. קביעת השנים שמפרישים בהן מעשר שני והשנים שמפרישים בהן מעשר עני היא על פי מחזור של שלוש שנים. השנתיים הראשונות בכל מחזור הן שנות מעשר שני, והשנה השלישית היא שנת מעשר עני. לאחר שני מחזורים מגיעה שנת שמיטה, שבה אין מפרישים תרומות ומעשרות, כיוון שפירות שנת השמיטה הם הפקר, ופירות הפקר פטורים מתרומות ומעשרות. נמצא שמפרישים מעשר שני בשנתיים הראשונות לאחר השמיטה, בשנה השלישית מפרישים מעשר עני, בשנים הרביעית והחמישית מפרישים מעשר שני, ובשנה השישית מפרישים מעשר עני, וחוזר חלילה³. 

התאריך שקובע את המעבר משנת מעשר שני לשנת מעשר עני בפירות האילן הוא ט"ו בשבט, ולכן ט"ו בשבט נקרא ראש השנה לאילן. לדוגמה: שנת תשפ"ז היא השנה החמישית לשמיטה והיא שנת מעשר שני, ושנת תשפ"ח היא שנה שישית לשמיטה והיא שנת מעשר עני. פירות האילן שיחנטו (-יתחילו להבשיל) בתחילת שנת תשפ"ח ייחשבו פירות של השנה החמישית לשמיטה ויתחייבו במעשר שני, ופירות שיחנטו לאחר ט"ו בשבט של שנת תשפ"ח ייחשבו פירות של השנה השישית לשמיטה ויתחייבו במעשר עני⁴. הטעם לכך הוא שפירות החונטים לפני ט"ו בשבט נוצרים מחומרים מזינים שהתהוו מגשמי השנה הקודמת, ועל כן הם שייכים לשנה הקודמת. אך בהגיע ט"ו בשבט, כבר עברו רוב ימות הגשמים של השנה, ופירות החונטים לאחריו כבר נוצרים מחומרים מזינים שהתהוו מגשמי השנה החדשה⁵.