קביעת ראש השנה לאילן בט"ו בשבט - החשבת השורש הפנימי

ט"ו בשבט הוא אפוא ראש השנה לאילן, והוא אינו נקבע לפי הזמן שבו דרך הפירות להבשיל אלא לפי הזמן שבו גשמי השנה החדשה מצמיחים בעץ חומרים מזינים שעתידים להביא להבשלת הפירות. מכך ניתן ללמוד על דרכה של תורה להחשיב את שורשו הפנימי והנסתר של כל דבר. בעיצומו של החורף, בזמן שכלפי חוץ ניכרים מראות החורף, הגשם והקור במלוא עוזם, ועוד חודשי חורף ארוכי לילה לפנינו - מתמלא העץ בחומרים מזינים המביאים עמם את בשורת החיים המתחדשים בו, בשורת האביב. ואף האדם הוא כעץ השדה. אף אצלו - המחשבה והרגש הנסתרים והפנימיים הם אבות המעשה, עוד לפני שניכר המעשה עצמו. מבט אנושי טבעי משיג רק את הגלוי לעין - את המעשה שנעשה או את המילה שנאמרת. אך לא כן התורה, דרכה לעקוב אחרי שורש כל דבר ומעשה, להתחקות על מקור הטוב והרע הפנימיים, להחשיבם ולחולל בהם שינוי. בציון ראש השנה לאילן בזמן שהפירות עדיין לא הבשילו, מלמדת אותנו התורה להתבונן פנימה אל שורש כל צמיחה ושינוי, לשמור על טוהר מחשבותינו, לנצור את זוך החיים הפנימיים שלנו, לעבֵּד את אדמת שתיל נשמתנו ולהכשירה לאדמה המצמיחה ומשגשגת מעשים ודיבורים טובים בעיני ה'¹.