באכילת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט, אנו גם שמחים ומודים לה' על גאולת ישראל, המתבטאת בפירותיה של הארץ. בכל שנות הגלות שמרה ארץ ישראל אמונים לעם ישראל, ולא נתנה את ברכתה לזרים. בדורות האחרונים התעוררה ארץ ישראל מתרדמתה, והיא שבה ונותנת פירותיה בעין יפה לבניה. שיממונה של ארץ ישראל בשנות הגלות היא קיומה של ההבטחה האמורה בתורה: "וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ"1, כפי שכתב הרמב"ן: "כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר הייתה טובה, רחבה ומיושבת והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם"2. ואכן בדורות האחרונים, כאשר עם ישראל הולך ושב לארץ ישראל, ארץ ישראל חוזרת ופורחת, ונותנת פירותיה בעין יפה. התעוררות זו היא מסימני הגאולה, כמו שאמרו חכמים: "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'"3, כלומר כאשר ארץ ישראל נותנת פריהּ בעין יפה, סימן הוא שגאולת ישראל קרובה4.