ישנה מעלה באכילת פירות של ארץ ישראל, וניתן ללמוד זאת מנוסח ברכת מעין שלוש. בברכה זו אנו מבקשים שנזכה לאכול מפריהּ של ארץ ישראל ולשבוע מטובהּ - "ושמחנו בבניינה, ונאכל מפריהּ ונשבע מטובהּ". היו שהתנגדו לנוסח זה בטענה "שאין לחמוד הארץ בשביל פריהּ וטובהּ, אלא בשביל לקיים את המצוות התלויות בה"1. הב"ח, שהיה אחד מגדולי הפוסקים, השיב על טענה זו שאכן ראוי לחמוד את אכילת פירות ארץ ישראל; וכך הוא כותב: "הקדושה הנשפעת בארץ נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ וכו', ועל כן ניחא שאנו אומרים בברכה זו ונאכל מפריהּ ונשבע מטובהּ, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה"2. אם כן, פירותיה של ארץ ישראל הם פירות קדושים, והם מזינים את האוכל אותם לא רק באבות מזון, בוויטמינים ובמינרלים אלא גם בקדושת השכינה ובטהרתה, המצויות באדמת ארץ ישראל.