אכילת פירות יבשים

יש שנוהגים לאכול בט"ו בשבט פירות יבשים¹ שהשתבחה בהם הארץ, כגון צימוקים ותאנים². יש שכתבו שהטעם לכך הוא שבחוץ לארץ לא היו פירות טריים בתקופה זו של השנה, ולכן אכלו פירות יבשים. לכן בזמן הזה שברוך ה' מצויים פירות טריים, עדיף לאכול פירות טריים³. ויש שנתנו טעם פנימי לאכילת פירות יבשים בט"ו בשבט: בספר שבט מיהודה מובא כי טעם אכילת פירות יבשים דווקא, קשור בהתחדשותו המיוחדת של עץ השדה - ושל האדם הנמשל לעץ - ביום זה. חז"ל גילו ברוח קודשם כי בט"ו בשבט עולה השרף באילן, אף על פי שבעין רגילה אי אפשר לראות בו כל התחדשות. זמן זה הוא שיא החורף, והעץ נראה בו יבש וחרב לגמרי, ואף על פי כן כוח הלחלוחית שבו לא נפסק והוא מתחדש וצומח, וביום זה מתחילה התחדשותו. כך גם האדם הנמשל לעץ - לעתים חש האדם כי לא נותרה בו כל נקודת חיוּת והשגה בעבודת ד', והוא יבש ומנוגב מכל. אך אל לו להתייאש ואל לו לאבד תקוותו, כי בכל אדם מישראל נשארת תמיד נקודה של חיוּת, אף אם היא דקה מן הדקה, קלושה ביותר ואינה ניכרת כלל. נקודת חיוּת זו בכוחה לחדש כנשר נעוריו, להצמיחו ולהעלותו, ולהחיותו מחדש לפני ה'. על כן אוכלים דווקא פירות יבשים בט"ו בשבט, להורות על האמונה בכוח הצמיחה הטמון מתחת לפני השטח היבש והחרב⁴.