בימי החנוכה נוהגים להדליק נרות בבית הכנסת, בין תפילת מנחה לתפילת ערבית1. מנהג זה נוסד בתקופת הגלות, כאשר לא יכלו להדליק את הנרות על פתחי הבתים מבחוץ, מחמת הסכנה. לכן הנהיגו להדליק נרות בבית הכנסת, שרבים מצויים שם, כדי לפרסם את הנס ברבים2. ועוד טעם למנהג, שבית הכנסת נקרא 'מקדש מעט', והדלקת הנרות בו מזכירה את הנס שנעשה במנורה בבית המקדש3.
אף שהדלקת הנרות בבית הכנסת היא מנהג, מברכים עליה4. ליוצאי אשכנז אין בכך חידוש, שכן הם מברכים גם על אמירת ההלל בראש חודש, שגם היא מנהג5. אך רבים מיוצאי ספרד אינם מברכים על אמירת ההלל בראש חודש, כיוון שאמירתו היא מנהג, ולכן עבורם יש בכך חידוש. והטעם לכך שמברכים על מנהג זה הוא שהדלקת הנרות בבית הכנסת היא הרחבה לחובת הדלקת הנרות שבבית, ועל מנהג כזה, גם יוצאי ספרד מברכים6.
מניחים את הנרות בבית הכנסת בצד דרום, ומסדרים אותם ממזרח למערב, בדומה למנורת המקדש, שעמדה בצד דרום ונרותיה היו סדורים ממזרח למערב7. ויש נוהגים להניח את הנרות בכותל שמימין לארון הקודש, אף כאשר כותל זה אינו מכוון לצד דרום8.
המנהג להדליק בברכה בבית הכנסת הוא רק כאשר נוכחים בו עשרה אנשים, כי מטרת ההדלקה בבית הכנסת היא לפרסם את הנס ברבים, ופחות מעשרה אינם נחשבים רבים9.
יש נוהגים להדליק נרות בבית הכנסת גם בתפילת שחרית, כיוון שיש סוברים שבמנורת המקדש הדליקו נרות גם בבוקר10. ועל הדלקה זו אין מברכים11.
כאשר מתאספים אנשים רבים באירוע ציבורי או במסיבת חג, ראוי לקיים במקום הדלקת נרות ציבורית, כדי לפרסם את הנס בציבור. אבל אין לברך על הדלקה זו, כיוון שהמנהג להדליק בברכה נאמר רק בבית הכנסת, שהוא 'מקדש מעט' ויש בו דמיון לנס שאירע בבית המקדש, ולא בכל מקום ציבורי1. ואם רוצים, אפשר לברך את הברכות ללא הזכרת שם ה', ולהבליע את הדילוג בנעימה2.
אירוע ציבורי שמתפללים בו תפילת ערבית, יש סוברים שאף בו אין להדליק נרות בברכה3, ויש חולקים וסוברים שאפשר לברך בו, כשם שמדליקים ומברכים בבית כנסת4, וכן הלכה5.
אדם שהדליק נרות בבית הכנסת אינו יוצא בזה ידי חובת המצווה, וצריך לחזור ולהדליק נרות בביתו, שכן כבר למדנו שאדם צריך להדליק נרות דווקא בביתו1. ואם בהדלקתו בבית הוא מוציא את בני ביתו, יחזור ויברך את כל הברכות, כדי להוציא אותם ידי חובה. אבל אם הוא מדליק רק לעצמו, לא יחזור ויברך את ברכת "שהחיינו", משום שיש סוברים שברכת "שהחיינו" תוקנה על עצם החג, ואינה תלויה בהדלקת הנרות, ולכן בברכה שבירך בבית הכנסת, כבר יצא ידי חובה2. ויש מי שסובר שכאשר הוא מדליק לעצמו, גם לא יחזור ויברך את ברכת "שעשה ניסים", כיוון שלדבריו, יש לחשוש לדעה שגם ברכת "שעשה ניסים" תוקנה על עצם החג, ואינה תלויה בהדלקת הנר, וכבר יצא ידי חובת הברכה במה שבירך בבית הכנסת3. והטוב ביותר לכבד בהדלקת הנרות בבית הכנסת אדם נשוי שעתיד להוציא את אשתו בהדלקה שבביתו, ויוכל לחזור ולברך את כל הברכות בביתו, לדעת כולם.
תקנת ימי החנוכה
פרק יא - הדלקת נרות בבית הכנסת ובאירועים
