משפחה המתארחת וישֵנָה בבית המארחים

הליכות שלמה פרק יד דבר הלכה לג, קובץ מבית לוי גיליון י עמ' י, בשם הגר"ש ווזנר, חובת הדר הלכות חנוכה פרק א הערה נו, תורת היולדת (תשע"ו) פרק נז הערה ג, בשם הגר"ב זילבר, חוט שני עמ' שי, תשובות והנהגות חלק ג סימן רטו אות ח. ועיין פניני חנוכה עמ' קב, בשם הגרי"ש אלישיב, שחולק וסובר שהמתארח באיזה מקום יום או יומיים, אותו מקום אינו נחשב ביתו, ועליו למנות שליח שידליק עבורו בביתו הקבוע, ורק אם מתארח באותו מקום רוב ימי החנוכה, נחשב המקום כביתו, ויכול להדליק בו נרות.

משנ"ב סימן תרעז א.

שו"ע תרעז א, והליכות שלמה פרק יג סעיף ז. ועיין שו"ע תרעז א, שכדי להשתתף בהדלקת בעל הבית, יש לקנות חלק מהשמן בפרוטה, ועיין משנ"ב תרעז ג, ושער הציון שם ט, שאפשר שבעל הבית ייתן לאורח חלק מהשמן במתנה, והוא יגביה את השמן ויקנה בכך חלק ממנו. ועיין כף החיים תרעז ג, בשם ספר גן המלך, וחזון עובדיה עמ' קמה, ואור לציון חלק ד פרק מז שאלה ג, וירושלים במועדיה עמ' רלז, בשם הגרש"ז אוירבך, שאורח הסמוך על שולחן בעל הבית, אינו צריך להשתתף במעות, כיוון שבוודאי בעל הבית מזכה לו חלק בנרות, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, ועיין הגרש"א אלפאנדרי בקובץ המועדים חנוכה (תשס"ב) עמ' עה, שחולק על זה, ועיין כף החיים שם, ותורת המועדים סימן ב הערה יא, בשם הגר"ע יוסף, שטוב שאורח הסמוך על שולחן בעל הבית יחמיר, וייתן פרוטה לבעל הבית, או שיבקש מבעל הבית שייתן לו חלק מהשמן במתנה, ויגביה את השמן, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א. ועיין הליכות שלמה שם, שבאופן זה, שאבי המשפחה אינו מדליק נרות בעצמו אלא משתתף בנרות של אדם אחר, רק בני הבית שנמצאים אתו יוצאים בכך, אבל בני הבית שאינם אתו, אינם מצטרפים אליו, וצריכים להדליק בעצמם. ועיין תורת המועדים סימן ב סעיף יב, שאורח שאינו סמוך על שולחן בעל הבית יכול להדליק נרות בעצמו, גם לפי מנהג יוצאי ספרד. ועיין שו"ע תרעז א, שאורח שמתארח בחדר שיש לו פתח לרשות הרבים, צריך להדליק נרות בפתח החדר, כדי שלא יחשדו בו שאינו מדליק נרות, ועיין חזון עובדיה עמ' קמד, ומשנ"ב עם הערות איש מצליח על שו"ע תרעז א, ונר ציון פרק ו סעיפים יב-יג, שבזמן הזה, שרבים מדליקים נרות בתוך הבית, העדר נר בפתח הבית אינו מעורר חשד, ואין צורך להדליק בפתח החדר.

עיין משנ"ב סימן תרעב ס"ק י וסימן תרעו ס"ק ו וסימן תרעז ס"ק ד, ומקראי קודש לגרצ"פ פרנק סימן לב הגהות הררי קודש, ומשנה אחרונה על משנ"ב תרעה ט, וילקוט יוסף (תש"פ) עמ תקד.