הדלקת נרות לָיָשֵן תחת כיפת השמים או באוהל

מקראי קודש חנוכה לגרצ"פ פרנק סימן יח, שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן יד אות ה, הליכות שלמה פרק יג סעיפים א-ב, הגר"א שפירא במקראי קודש לרב הררי נספח א סעיף 7, חזון עובדיה עמ' קנו, אשרי האיש פרק לט אות י, דבר חברון מועדים עמ' שכד. ועיין הליכות שלמה פרק יג הערה 3, שאין לאדם לצאת לטיול אם על ידי זה הוא יופקע ממצוות נר חנוכה. ועיין ציץ אליעזר חלק טו סימן כט, ושו"ת אז נדברו חלק ז סימן סז, שחולקים וסוברים שהישן תחת כיפת השמים יכול להדליק ולברך.

הליכות שלמה פרק יג הערה 8, הגר"א שפירא במקראי קודש לרב הררי נספח א סעיף 7, עיין חזון עובדיה עמ' שצא, פסקי שמועות עמ' נב-נג, בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ, וכן כתב לנו הגר"י אריאל שליט"א, והוסיף שהוא הדין לכל מבנה שגבוהה עשרה טפחים, ואפילו שוּחָה. ועיין הליכות שלמה שם סעיף ב, שצריך שהאוהל יהיה גבוה לפחות עשרה טפחים (שמונים סנטימטר), ויהיה בגודל של לפחות שבעה על שבעה טפחים (חמישים ושישה סנטימטר על חמישים ושישה סנטימטר), ועיין אשרי האיש פרק לט סעיף אות כה, שחולק וסובר שצריך שגודל האוהל יהיה לפחות ארבע אמות על ארבע אמות (מאה תשעים ושניים סנטימטר על מאה תשעים ושניים סנטימטר), והגר"י אריאל שליט"א הכריע שאין צורך שהאוהל יהיה בגודל של ארבע אמות על ארבע אמות. ועיין דבר חברון מועדים עמ' שכד, שחולק וסובר שאוהל אינו נחשב כבית.