בחורי ישיבה

בחורי ישיבה יוצאי אשכנז המתגוררים בפנימייה בישיבה, ידליקו נרות בברכה בישיבה, כדין מהדרין מן המהדרין. ולגבי בחורי ישיבה יוצאי ספרד, התעוררה מחלוקת: יש סוברים שבחור ישיבה נחשב בן הסמוך על שולחן אביו, ויוצא בהדלקתו¹. זאת כיוון שגם בתקופת הלימודים הוא מבקר מדי פעם בבית ההורים, ובימי 'בין הזמנים' הוא חוזר הביתה, וכן כאשר הוא אינו מרגיש בטוב, הוא נוסע להתחזק בבית הוריו². ואף אם אינו נחשב סמוך על שולחן אביו, יש מקום לומר שהוא יוצא ידי חובה בנרות שמדליקים בבית המדרש³. ויש חולקים וסוברים שבחור ישיבה אינו נחשב בן הסמוך על שולחן אביו, ואינו יוצא בהדלקת אביו, שכן רוב השנה הוא גר בישיבה, ומקום לימודו של אדם הוא עיקר קביעותו⁴. והדרך המובחרת לבני ישיבה יוצאי ספרד היא שישתתפו בהדלקה עם בחור יוצא אשכנז שמדליק בחדרם או בחדר האוכל, וישמעו ממנו את הברכות, ויצאו בזה ידי כולם⁵. 

לגבי מקום ההדלקה לבחורי ישיבה, נחלקו בדבר גדולי הדור. יש סוברים שבחורי ישיבה צריכים להדליק נרות בחדר האוכל, כיוון שכפי המבואר לעיל, אדם האוכל בבית אחד וישן בבית אחר צריך להדליק במקום האכילה, שהוא עיקר⁶. ויש סוברים שעדיף שכל תלמיד ידליק בחדרו בפנימייה⁷, כיוון שהחדר בפנימייה מיוחד לו, מה שאין כן חדר האוכל, שאין לתלמיד זכויות בו, והתלמידים אינם יכולים לשהות בו כרצונם⁸. למעשה, טוב יותר להדליק בחדר האוכל, כיוון שהניסיון מלמד שכאשר כל בחור מדליק בחדרו, עלולה להתרחש שרפה, ובחדר האוכל נוח יותר לשמור שההדלקה תיעשה כהלכה ללא חשש נזק⁹.