פרק ט - הדלקת נרות למי שאינו שוהה בביתו

בחנוכה, רבים נוסעים לבקר בני משפחה, ויש ערך חיובי לכך שבני משפחה מתקבצים יחד לחגוג את החג ולהודות לה' על הניסים שעשה לנו¹. בעקבות זאת פעמים רבות מתעוררת השאלה היכן להדליק את הנרות. בפרק זה יבוארו תחילה עקרונות הדין, ולאחר מכן יִישוּמוֹ במצבים שונים. 

את נרות החנוכה יש להדליק דווקא סמוך לביתו של המדליק, לא במרחב ציבורי, ולא בבית של אדם אחר². לכאורה נראה כי עדיף היה להדליק את הנרות במקום ציבורי, באמצע הרחוב או בכיכר העיר, שהרי עיקר המטרה בהדלקה היא לפרסם את הנס, וכשמדליקים את הנרות במקום ציבורי, הנס מתפרסם הרבה יותר. למרות זאת, חכמים תיקנו להדליק את הנרות דווקא סמוך לבית. ורמז יש בדבר, שהפצת האור למעגלים סביבנו צריכה לבוא מתוך עולם פנימי מבוסס ויציב. אדם שינסה להפיץ אור סביבו כשעולמו הפנימי רעוע, ריק ומדולדל, לא יצליח. הבית מסמל חוזק ויציבות, והדלקה דווקא סמוך אליו מלמדת שראשית על האדם להתמלא באור ולבנות בעצמו עולם רוחני עשיר ויציב, ורק מתוך כך הוא יוכל להפיץ אור סביבו³. ועוד טעם להדלקת הנרות סמוך לבית, שהיוונים רצו לטמא את הבית היהודי הטהור, ולכן מדליקים נרות בפתח הבית, לחזק את קדושת הבית היהודי⁴.

כיוון שצריך להדליק את נרות החנוכה דווקא בַּבַּיִת, בני משפחה שנמצאים אצל קרובים או חברים בזמן ההדלקה, ומתכננים לחזור לישון בביתם, צריכים להדליק נרות בביתם, ולא בבית קרוביהם או חבריהם¹. ולכן לכתחילה יתכננו את נסיעתם באופן כזה שיוכלו להדליק את הנרות בביתם בזמן. ואם יש קושי בדבר, ידליקו נרות מזמן פלג המנחה (כארבעים וחמש דקות לפני השקיעה), שכן כפי שכבר למדנו, בשעת הדחק אפשר להדליק נרות מזמן פלג המנחה ואילך². ואם גם זה אינו אפשרי, ידליקו נרות בשעה שיחזרו הביתה³. וטוב יותר שיבקשו מאחד השכנים שידליק עבורם את הנרות בזמן⁴, וישתדלו לשמוע את הברכות בבית שהם מתארחים בו, ויצאו בזה ידי חובת הסוברים שכל אדם שאינו מדליק נר בעצמו, צריך לברך ברכת "שעשה ניסים" כאשר הוא רואה את נרות החנוכה⁵.

בני משפחה שמתארחים אצל קרובים או ידידים, ומתכננים לישון אצלם בלילה, הרי שבית קרוביהם או ידידיהם נחשב ביתם לאותו יום¹. אם הם מיוצאי אשכנז, ידליקו נרות בעצמם, כדין המהדרין מן המהדרין², ואם הם מיוצאי ספרד (הנוהגים שרק בעל הבית מדליק נרות), בעל הבית יזַכֶּה להם חלק בשמן, ועל ידי זה ייעשו שותפים בהדלקתו, ויצאו בה ידי חובה³. ולכתחילה ישתדלו לשמוע את הברכות מבעל הבית⁴. 

וכן דינם של ילדים נשואים המתארחים אצל הוריהם וישנים אצלם. אם הם מיוצאי אשכנז ידליקו נרות בעצמם, כמנהג המהדרין מן המהדרין. ואם הם מיוצאי ספרד, יצאו בהדלקת בעל הבית. ולכתחילה ישתדלו לשמוע את הברכות מבעל הבית.

רווק המתארח אצל אחרים וישן אצלם, אם הוא מיוצאי אשכנז ידליק נרות בעצמו, כדין מהדרין מן המהדרין¹. ואם הוא מיוצאי ספרד, אם הוא סמוך על שולחן אביו, כגון שהוא נער צעיר, הרי הוא יוצא בנרות שאביו מדליק בבית²; ואם הוא אינו סמוך על שולחן אביו, כגון שהוא גר כל השנה בדירה משל עצמו, ישתתף עם בעל הבית בהדלקה³, ולכתחילה ישמע ממנו את הברכות.

לפעמים כשמתארחים אצל אחרים, אוכלים בבית המארחים וישנים בבית אחר. במקרה זה מתעוררת השאלה היכן להדליק את הנרות - במקום האכילה או במקום השינה. ההלכה היא שיש להדליק את הנרות במקום האכילה, שכן האכילה עיקר¹. 

אדם שמתארח בחנוכה בבית מלון, ידליק נרות בחדר שהוא ישן בו ולא בחדר האוכל, כי החדר שהוא ישן בו שכור ומיוחד לו, ובעלותו ניכרת בו יותר². ואם אין מתאפשר לו להדליק בחדר שבו הוא ישן, ידליק בחדר האוכל³ או בלובי המלון⁴.

בני משפחה שהתארחו בשבת אצל קרובים או חברים, ובדעתם לחזור לביתם במוצאי שבת, נחלקו הפוסקים איפה עליהם להדליק נרות במוצאי שבת. יש סוברים שעליהם להמתין ולהדליק נרות בביתם הקבוע, ואין הם יכולים להדליק במקום שהתארחו בו, כיוון שמקום זה אינו ביתם, מאחר שהם עתידים לעזוב אותו ולישון בביתם הקבוע¹. ויש סוברים שעליהם להדליק נרות במוצאי שבת בבית שהתארחו בו, כיוון שכל עוד לא יצאו חזרה לביתם, המקום שהתארחו בו נחשב עדיין ביתם, ואין להם להתעכב ולדחות את קיום המצווה², ויקפידו לשהות שם חצי שעה לאחר ההדלקה³. להלכה, יש להדליק נרות בבית שהתארחו בו, ויאכלו שם משהו, וכשיגיעו לביתם שוב ידליקו נרות ללא ברכה, כדי לצאת ידי כולם⁴.

אדם נשוי שאינו נמצא בביתו, כגון חייל בשירות מילואים, או אדם שיצא לעסקיו וישן במלון, יוצא ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת אשתו¹. ואפילו אם הוא רוצה להדליק נרות בעצמו, אינו רשאי לברך על הדלקתו, משום שהוא נפטר בהדלקת אשתו בעל כורחו; זוהי דעת מרן השלחן ערוך, וכך נוהגים יוצאי ספרד². אבל לדעת הרמ"א, אדם נשוי יכול להחליט שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו, ולהדליק ולברך בעצמו³. ויוצא אשכנז הסומך בזה על הרמ"א, אין למחות בידו. וכדי להימנע מחשש ברכה לבטלה, יקפיד להדליק את הנרות לפני שאשתו מדליקה⁴.

בחורי ישיבה יוצאי אשכנז המתגוררים בפנימייה בישיבה, ידליקו נרות בברכה בישיבה, כדין מהדרין מן המהדרין. ולגבי בחורי ישיבה יוצאי ספרד, התעוררה מחלוקת: יש סוברים שבחור ישיבה נחשב בן הסמוך על שולחן אביו, ויוצא בהדלקתו¹. זאת כיוון שגם בתקופת הלימודים הוא מבקר מדי פעם בבית ההורים, ובימי 'בין הזמנים' הוא חוזר הביתה, וכן כאשר הוא אינו מרגיש בטוב, הוא נוסע להתחזק בבית הוריו². ואף אם אינו נחשב סמוך על שולחן אביו, יש מקום לומר שהוא יוצא ידי חובה בנרות שמדליקים בבית המדרש³. ויש חולקים וסוברים שבחור ישיבה אינו נחשב בן הסמוך על שולחן אביו, ואינו יוצא בהדלקת אביו, שכן רוב השנה הוא גר בישיבה, ומקום לימודו של אדם הוא עיקר קביעותו⁴. והדרך המובחרת לבני ישיבה יוצאי ספרד היא שישתתפו בהדלקה עם בחור יוצא אשכנז שמדליק בחדרם או בחדר האוכל, וישמעו ממנו את הברכות, ויצאו בזה ידי כולם⁵. 

לגבי מקום ההדלקה לבחורי ישיבה, נחלקו בדבר גדולי הדור. יש סוברים שבחורי ישיבה צריכים להדליק נרות בחדר האוכל, כיוון שכפי המבואר לעיל, אדם האוכל בבית אחד וישן בבית אחר צריך להדליק במקום האכילה, שהוא עיקר⁶. ויש סוברים שעדיף שכל תלמיד ידליק בחדרו בפנימייה⁷, כיוון שהחדר בפנימייה מיוחד לו, מה שאין כן חדר האוכל, שאין לתלמיד זכויות בו, והתלמידים אינם יכולים לשהות בו כרצונם⁸. למעשה, טוב יותר להדליק בחדר האוכל, כיוון שהניסיון מלמד שכאשר כל בחור מדליק בחדרו, עלולה להתרחש שרפה, ובחדר האוכל נוח יותר לשמור שההדלקה תיעשה כהלכה ללא חשש נזק⁹.

רווקים הגרים יחד בדירה, ואינם מנהלים מטבח משותף אלא כל אחד אוכל את האוכל שלו, כל אחד מהם עומד בפני עצמו וצריך להדליק נרות בפני עצמו, בין אם הם מיוצאי אשכנז ובין אם הם מיוצאי ספרד. והוא הדין לרווקות הגרות יחד¹. 

רווקים הגרים יחד בדירה ומנהלים מטבח משותף, דינם כבני משפחה אחת. אם הם מיוצאי אשכנז, כל אחד מהם ידליק נרות בעצמו, כדין המהדרין מן המהדרין. ואם הם מיוצאי ספרד, אחד מהם ידליק, והשאר ישתתפו אתו, וישמעו ממנו את הברכות².

היוצא לטייל בחנוכה וישן תחת כיפת השמים, או חיילים המתאמנים וישנים תחת כיפת השמים, אינם יכולים להדליק נר חנוכה בברכה, כיוון שלדעת פוסקים רבים, ניתן לקיים את מצוות הדלקת נרות רק בסמוך לבית¹. לעניין זה דין אוהל כדין בית, ולכן מטיילים או חיילים הישנים באוהל, ידליקו נרות בברכה בפתח האוהל².