לאחר הדלקת הנר הראשון נוהגים לומר "הנרות הללו אנו מדליקים וכו'"1, ואין באמירה זו הפסק, כי היא שייכת למצווה ומבררת את עניינה2. מה עוד שלאחר הדלקת הנר הראשון, כבר קיים המדליק את עיקר המצווה3. ויש נוהגים לומר "הנרות הללו" לאחר הדלקת כל הנרות, כדי לא להפסיק בין הברכה להדלקת הנרות, והנוהגים כן רשאים להמשיך במנהגם4.
לאחר הדלקת הנרות, נוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור ישועתי", שמוזכר בו נס פך השמן. ויוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז נוהגים לומר את הפרק "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו'"5, שמזכירים בו את חנוכת בית המקדש6, וכן את הפרק "למנצח בנגינות מזמור שיר וכו'"7, שנכתב ברוח הקודש על מלחמת החשמונאים ביוונים8.
מנהג טוב להישאר אצל הנרות בחצי השעה הראשונה, ולשיר שירי הלל והודאה9, וההבטה בנרות משפיעה על האדם קדושה וברכה10.