אדם שלא הדליק נר חנוכה באחד הלילות, ואינו עתיד להדליק באותו לילה, וגם אין מדליקים עבורו בביתו, מברך בשעה שרואה נר חנוכה "שעשה ניסים לאבותינו". ואם דבר זה אירע בלילה הראשון, יברך גם "שהחיינו", וכשידליק למחרת, לא יברך שוב "שהחיינו", שכן כבר יצא ידי חובת הברכה1.
דין זה, שאפשר לברך על ראיית המצווה, לא נאמר בשום מצווה אחרת, לדוגמה, הרואה לולב או סוכה, אינו מברך ברכה. והסיבה שתיקנו ברכה מיוחדת זו בחנוכה היא משום חביבות הנס. וטעם נוסף לכך הוא שיש אנשים שאין להם בית, ואינם יכולים לקיים את מצוות הדלקת הנר, וכדי שיהיו שייכים למצווה, תיקנו להם ברכה על ראיית הנרות2.