תיקנו חכמים לברך את ה' לפני עשיית מצווה, כדי להודות לו על כך שזיכה אותנו לקיים את מצוותיו1, וכדי שהמצווה תיעשה מתוך תשומת לב ובכוונה, ולא כמצוות אנשים מלומדה2. וזהו נוסח הברכה לפני הדלקת הנרות: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה"3; ונוסח רוב יוצאי אשכנז: "להדליק נר של חנוכה"4.
משום חביבות הנס, הוסיפו חכמים ברכה לפני ההדלקה, וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". וביום הראשון של חנוכה מברכים גם את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", כפי שמברכים על כל מצווה המזדמנת פעם בשנה, כדי להודות לה' שזכינו להגיע שוב לימי החנוכה, ולקיים את מצוות נר חנוכה5.
הברכות צריכות להיאמר לפני הדלקת הנרות, כמו שאמרו חכמים: "כל המצוות מברך עליהן עובר (-קודם) לעשייתן"1, וזאת כדי שהאדם יתקדש על ידי הברכה, ויעשה את המצווה מתוך קדושה2. לכן אין להדליק את הנרות תוך כדי הברכות, אלא יש לסיים את הברכות, ומיד לאחר מכן להדליק את הנרות3.
אסור להפסיק בדיבור בין הברכה להדלקה4, כדי שיהיה ניכר שהברכה מתייחסת למעשה ההדלקה5. ולכן אדם שהדליק את הנרות וכבה הנר שבידו או נשפך השמן שבנר, לא יבקש מבני ביתו גפרורים או שמן, אלא ייקח אותם בעצמו. ואם ביקש מבני ביתו, אינו צריך לחזור ולברך, מכיוון שהדיבור היה לצורך ההדלקה6. אך אם דיבר - אפילו מילה אחת - בין הברכה להדלקת הנר הראשון בדבר שאינו נוגע להדלקה, צריך לחזור ולברך את ברכת "להדליק נר של חנוכה" ואת ברכת "שעשה ניסים"; אך את ברכת "שהחיינו" לא יחזור ויברך, כיוון שיוצאים ידי חובת ברכה זו גם אם אינה נאמרת בצמוד למצווה אלא סמוך לה7.
לאחר הדלקת הנר הראשון נוהגים לומר "הנרות הללו אנו מדליקים וכו'"1, ואין באמירה זו הפסק, כי היא שייכת למצווה ומבררת את עניינה2. מה עוד שלאחר הדלקת הנר הראשון, כבר קיים המדליק את עיקר המצווה3. ויש נוהגים לומר "הנרות הללו" לאחר הדלקת כל הנרות, כדי לא להפסיק בין הברכה להדלקת הנרות, והנוהגים כן רשאים להמשיך במנהגם4.
לאחר הדלקת הנרות, נוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור ישועתי", שמוזכר בו נס פך השמן. ויוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז נוהגים לומר את הפרק "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו'"5, שמזכירים בו את חנוכת בית המקדש6, וכן את הפרק "למנצח בנגינות מזמור שיר וכו'"7, שנכתב ברוח הקודש על מלחמת החשמונאים ביוונים8.
מנהג טוב להישאר אצל הנרות בחצי השעה הראשונה, ולשיר שירי הלל והודאה9, וההבטה בנרות משפיעה על האדם קדושה וברכה10.
נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה שהנרות דולקים1, כדי לא להסיח את הדעת מזכר הנס2, וכדי להבליט שאסור להשתמש בנרות3. והסיבה לכך שרק הנשים נוהגות כן היא משום שעל ידן נעשתה תשועה, שיהודית בתו של יוחנן כהן גדול האכילה את ראש האויבים גבינה כדי שיצמא, ואחר כך השקתה אותו יין עד שהשתכר ונרדם, וכרתה את ראשו, וכשראו חייליו שגיבורם מת, ברחו4.
מנהג הנשים להימנע ממלאכה כולל מלאכות האסורות בחול המועד, כגון תפירה או סריגה - וכן מלאכות שנמשכות זמן, כשטיפת הבית5 - אבל לאפות ולבשל מותר6. ויש נשים הנוהגות להימנע מכל מלאכה7.
אדם שלא הדליק נר חנוכה באחד הלילות, ואינו עתיד להדליק באותו לילה, וגם אין מדליקים עבורו בביתו, מברך בשעה שרואה נר חנוכה "שעשה ניסים לאבותינו". ואם דבר זה אירע בלילה הראשון, יברך גם "שהחיינו", וכשידליק למחרת, לא יברך שוב "שהחיינו", שכן כבר יצא ידי חובת הברכה1.
דין זה, שאפשר לברך על ראיית המצווה, לא נאמר בשום מצווה אחרת, לדוגמה, הרואה לולב או סוכה, אינו מברך ברכה. והסיבה שתיקנו ברכה מיוחדת זו בחנוכה היא משום חביבות הנס. וטעם נוסף לכך הוא שיש אנשים שאין להם בית, ואינם יכולים לקיים את מצוות הדלקת הנר, וכדי שיהיו שייכים למצווה, תיקנו להם ברכה על ראיית הנרות2.
כמובן, ניתן לברך את ברכת הרואה רק בראיית נר חנוכה, ולא בראיית נר רשות. מסיבה זו, יש סוברים שאין לברך ברכת הרואה על נרות חנוכה שכבר עברה חצי שעה מזמן הדלקתם, שכן מעיקר הדין, כבר מותר לכבותם ולהשתמש לאורם, והרי הם כנר הרשות1. ויש חולקים וסוברים שאפשר לברך על ראייתם, מכיוון שהם מפרסמים את הנס2, וכן הלכה3.
נרות חנוכה שהודלקו בבית הכנסת1, יש מן האחרונים הסוברים שאין לברך ברכת הרואה בראייתם, כיוון שהדלקתם אינה מעיקר הדין, אלא מכוח מנהג בלבד2. ויש חולקים וסוברים שניתן לברך ברכת הרואה על ראייתם, מכיוון שנרות אלו הודלקו לשם פרסום הנס, והמנהג להדליק בבית הכנסת הוא מנהג מקובל בכל תפוצות ישראל, ומברכים עליו3.
תקנת ימי החנוכה
פרק ח - הברכות וסדר ההדלקה
