בתקופת האמוראים, כאשר היהודים היו תחת שלטון הפרסים, לפעמים הייתה סכנה להדליק את נרות החנוכה בפתח הבית או בחלון, מפני שביום חגם התירו הפרסיים להבעיר אש רק בבית העבודה זרה שלהם, ולפעמים חל יום חגם בימי החנוכה. כדי שגם במצבים כאלו, יהיה ניתן לקיים את מצוות נרות החנוכה, אמרו חכמים שבשעת הסכנה, אין צורך להדליק את הנר בפתח הבית או בחלון, אלא "מניחו על שולחנו ודיו"1. ורמז יש בכך, שאף כאשר איננו זוכים להאיר את כל המרחבים סביבנו באור התורה והמצוות, עדיין מוטל על כל אחד ואחד להאיר את ביתו הפרטי באורם2.