שתי מטרות עמדו לעיני חז"ל כאשר קבעו את מקום הדלקת הנרות. מטרה אחת היא שיהיה בהדלקה הפרסום הגדול ביותר של הנס, שכן עיקרה של מצוות הדלקת הנרות היא לפרסם את הנס. ומטרה שנייה היא שההדלקה תהיה בצמוד לבית, כדי שיהיה ניכר מי הדליק את הנר1. לכן אמרו חכמים: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ"2, שכן על ידי זה הנס מתפרסם לעוברים ולשבים, וניכר מי הדליק את הנר. ורמז יש בכך שמדליקים את הנרות בפתח הבית מבחוץ, שמגמתנו היא שאור התורה והקדושה שבתוך הבית, יאיר את כל המרחבים סביב, ולא יצטמצם רק לביתו הפרטי של כל אחד ואחד3.
כאשר פתח הבית מוסתר מעט מבני רשות הרבים ויש יותר פרסום הנס בהדלקה בחלון הפונה לרשות הרבים מאשר בהדלקה בפתח הבית, נחלקו הדעות: יש סוברים שיש להדליק את הנרות בפתח הבית4, כיוון שכך הייתה עיקר התקנה5, ויש סוברים שעדיף להדליק בחלון, כדי להרבות בפרסום הנס6, וכן הלכה7.
כשמדליקים את הנרות בפתח הבית, מצווה להניחם בטפח הסמוך לפתח1, כדי שהעוברים בפתח יראו את הנרות2. ומניחים את הנרות בצד שמאל של הפתח, כדי שהעוברים בפתח יהיו מוקפים במצוות - מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל3. וכשהעובר בפתח לבוש בציצית, מעלת הציצית מצטרפת למעלת הנר והמזוזה, ועליו נאמר: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק"4. ואם אין בפתח מזוזה, יש להניח את הנרות מימין5, שכן בכל דבר מצווה מעדיפים את צד ימין6, משום שהימין מסמל את מידת החסד והשמאל את מידת הדין, ויש להעדיף את מידת החסד על פני מידת הדין7.
לכתחילה, יש להניח את הנרות בפתח כך שהשלהבת של הנר תהיה גבוהה משלושה טפחים (24 ס"מ) ונמוכה מעשרה טפחים (80 ס"מ). זאת כדי שיהיה ניכר שהנרות הודלקו לשם מצווה ויתרבה פרסום הנס; שכן מצד אחד, אדם המדליק נר כדי להאיר, אינו מניח את הנר בגובה שעד עשרה טפחים, אלא מניח אותו גבוה יותר, כדי שיאיר מרחב גדול, ומצד שני, נר המונח בגובה של פחות משלושה טפחים מן הקרקע, אינו ניכר לעוברים ולשבים1.
מקומם של נרות החנוכה אינו יכול להיות גבוה מעשרים אמה (9.6 מטר), כיוון שנרות הנמצאים בגובה רב אינם נראים לעוברים ולשבים, ואינם מפרסמים את הנס2.
בזמן חז"ל, היו אנשים שהתגוררו בחדר בקומה שנייה, ולא הייתה להם כניסה נפרדת אליו, אלא היו נכנסים לחדרם דרך הפתח שבקומה הראשונה, ומשם היו עולים לחדר שבקומה השנייה. אִילו הדרים בקומה השנייה היו מדליקים את נרות החנוכה בפתח הבית שבקומה הראשונה, היו העוברים והשבים סבורים שנר זה הודלק על ידי בעל הדירה התחתונה. לכן תיקנו חז"ל שהדר 'בעלייה' (בקומה השנייה) ידליק את נרות החנוכה בחלון חדרו הפונה לרשות הרבים, וכך יהיה ברור שהוא זה שהדליק את הנר1.
בתקופת האמוראים, כאשר היהודים היו תחת שלטון הפרסים, לפעמים הייתה סכנה להדליק את נרות החנוכה בפתח הבית או בחלון, מפני שביום חגם התירו הפרסיים להבעיר אש רק בבית העבודה זרה שלהם, ולפעמים חל יום חגם בימי החנוכה. כדי שגם במצבים כאלו, יהיה ניתן לקיים את מצוות נרות החנוכה, אמרו חכמים שבשעת הסכנה, אין צורך להדליק את הנר בפתח הבית או בחלון, אלא "מניחו על שולחנו ודיו"1. ורמז יש בכך, שאף כאשר איננו זוכים להאיר את כל המרחבים סביבנו באור התורה והמצוות, עדיין מוטל על כל אחד ואחד להאיר את ביתו הפרטי באורם2.
במשך הגלות נהגו להדליק את הנרות בתוך הבית, מחשש סכנה. אבל בזמן הזה, בחסדי ה' חזרנו לארץ ישראל, וניתן להדליק את נרות החנוכה בפתח הבית ולפרסם את הנס בהשקט ובבטחה, ולכן ראוי להדליק את הנרות בפתח הבית, כפי עיקר התקנה. וכדי שהנרות לא יכבו, מניחים אותם בתיבת זכוכית1. אמנם עדיין רבים נוהגים להדליק את נרות החנוכה בתוך הבית2, ונאמרו כמה טעמים להצדיק מנהג זה. טעם אחד הוא שכיוון שהייתה סכנה בדבר, שוב לא חזר המנהג לקדמותו3. טעם שני הוא שבזמן הזה, שנוהגים להדליק נרות גם בבית הכנסת, פרסום הנס לרבים מתקיים כבר בהדלקה בבית הכנסת, ולכן נחלש החיוב להדליק בפתח הבית מבחוץ כדי לפרסם את הנס לרבים4. וטעם שלישי הוא שיש עדיין מקומות בעולם שהנחת נרות החנוכה בפתח הבית מבחוץ עלולה להביא לידי סכנה, ואין דנים כל מקום ומקום בנפרד, אלא דין אחד הוא לכל ישראל5.
הנוהגים להדליק נרות בתוך הבית, ישתדלו להניח את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים, כדי לפרסם את הנס לבני רשות הרבים6.
בית שבחזיתו יש חצר, נחלקו הראשונים אם יש להדליק את הנרות בפתח הבית או בפתח החצר. לדעת רש"י, עדיף להדליק בפתח הבית1, שכן על ידי זה ניכר יותר מי הדליק את הנר, והנס מתפרסם גם כך, כי עוברים ושבים יכולים לראות את הנר דרך פתח החצר2. ולדעת התוספות, יש להדליק בפתח החצר3, כיוון שכך הנרות נראים טוב יותר לעוברים ולשבים, ויש בכך יותר פרסום הנס4, וכדעה זו פסק מרן השלחן ערוך5.
בעבר היו אופים, מבשלים, מכבסים ועושים שימושים נוספים בחצרות הבתים6, אך בזמננו כל צרכי המגורים נעשים בתוך הבית, והחצר משמשת בעיקר לנוי. על סמך שינוי זה במציאות, חידש החזון איש שבזמננו יש להדליק את הנרות בפתח הבית גם לדעת התוספות, כיוון שבעבר, פתח החצר היה פתח מקום המגורים, ולכן תיקנו להדליק בו, מה שאין כן בזמננו7. רבים חולקים על החזון איש, וסוברים שעיקר הטעם שיש להדליק בפתח החצר הוא כיוון שפתח החצר סמוך לרשות הרבים ועל ידי זה מתרבה פרסום הנס, ולכן יש להדליק את הנרות בפתח החצר גם בזמננו8, וכן הלכה9.
נחלקו הפוסקים היכן ידליקו את נרות החנוכה אנשים הגרים בבניין רב קומות, ונאמרו בעניין זה שלוש דעות. יש סוברים שהחלל המשותף בבניין נחשב כחצר משותפת של הדיירים, ולכן יש להדליק את הנרות בפתח הבניין, שהוא כפתח החצר. ואם הבניין מוקף בחצר, יש להדליק את הנרות בפתח החצר הפונה לרשות הרבים1. ויש סוברים שהחלל המשותף אינו נחשב כחצר, כיוון שהוא משמש רק למעבר, ולכן יש להדליק את הנרות בפתח הדירה של כל אחד2. ויש סוברים שיש להדליק את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים3. זאת משום שאין להדליק בפתח הדירה, כיוון שנרות המונחים בפתח הדירה אינם מפרסמים את הנס לבני רשות הרבים4, ואין להדליק בפתח הבניין, כיוון שהדלקת נרות רבים בפתח בניין שפתחי דירותיו אינם נראים לעוברים ברשות הרבים, תגרום לכך שלא יהיה ניכר מי הדליק נרות אלו5. ועוד שיש סוברים שהחלל המשותף בבניין אינו נחשב כחצר, כיוון שהוא משמש רק למעבר6.
למעשה, עדיף לנהוג כשיטה השלישית ולהדליק את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים. ונכון להניח את הנרות בחלון באופן שגם בני הבית יראו את הנרות, ויהיה בכך פרסום גם לבני הבית. ואפילו אם חלון הבית גבוה עשרים אמה מרשות הרבים (9.6 מטר), יש להדליק בחלון, כיוון שיש בכך קצת פרסום לבני רשות הרבים. ואם יש סביב הבית בניינים גבוהים שחלון הבית נשקף אליהם, יש בכך פרסום גם לדיירי הבניינים הללו7.
מסדרים את הנרות בחנוכייה ומדליקים אותם באופן כזה שיתקיימו שני עניינים: א. שהנר הראשון שיודלק יהיה הנר שהוסיפו באותו יום, שכן נר זה מציין את הנס הגָדֵל מיום ליום. ב. שכיוון ההדלקה יהיה משמאל לימין, שכן כלל בידינו: 'כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין'. וכך הוא סדר ההדלקה למעשה: ביום הראשון מניחים את הנר הראשון כך שכאשר המדליק עומד מול החנוכייה, הנר מונח בקצה הימני שלה. ביום השני מניחים את הנר הראשון במקום שהונח בו אתמול, ומוסיפים לשמאלו נר נוסף, ובשעת ההדלקה מדליקים תחילה את הנר הנוסף. וכך גם ביום השלישי - מניחים את הנר הראשון והנר השני במקום שהונחו בו ביום הקודם, ומוסיפים לשמאלם נר שלישי, ומדליקים תחילה את הנר השלישי; וכן הלאה עד היום השמיני. כשעושים כך, מתחילים תמיד בהדלקת הנר החדש, וכיוון ההדלקה הוא לעולם משמאל לימין1.
רצוי שבשעת ההדלקה יעמוד המדליק סמוך לנר החדש, כדי שנר זה יהיה הנר הראשון שידו פוגשת, וידו לא תחלוף על נרות אחרים מבלי להדליקם. זאת משום ש'אין מעבירים על המצוות', כלומר אין חולפים על פני מצווה שפוגשים בה מבלי לקיימה2.
תקנת ימי החנוכה
פרק ה - מקום ההדלקה וסידור הנרות
