פרק ד - זמן ההדלקה

מטרת הדלקת נר חנוכה היא לפרסם את הנס. לכן קבעו חכמים שזמן ההדלקה לכתחילה הוא "משתשקע החמה", שכן בזמן זה כבר מתחיל להחשיך ואור הנרות ניכר, אך עדיין יש אור, ואין רגילים להדליק נרות בשעה זו, וניכר שהנרות הודלקו לשם מצווה. כמו כן, בזמן זה אנשים חוזרים לביתם מעמל יומם, והם רואים את הנרות, ומתרבה פרסום הנס¹. 

הראשונים נחלקו אם "משתשקע החמה" הוא הזמן שגלגל החמה נעלם מעינינו, מה שמכונה בשפתנו 'שקיעת החמה'², או שהכוונה היא ל'צאת הכוכבים'³, שזהו הזמן שבו אור השמש שוקע ומסתלק⁴, והוא מאוחר משקיעת החמה בכעשרים דקות. מנהג יוצאי ספרד וחלק מיוצאי אשכנז להדליק נרות בצאת הכוכבים⁵, ויש מיוצאי אשכנז שנוהגים להדליק נרות בשקיעת החמה⁶, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו⁷.

בקרב הנוהגים להדליק בצאת הכוכבים התעוררה השאלה אם להדליק נרות לפני תפילת ערבית או לאחריה. יש סוברים שיש להקדים את הדלקת הנרות¹, כיוון שעיקר זמן ההדלקה הוא דווקא בצאת הכוכבים². אך המנהג המקובל הוא להקדים את תפילת ערבית להדלקת הנרות, שכן בתפילת ערבית מקיימים את מצוות קריאת שמע, שהיא מצווה מן התורה, ויש להקדימה למצוות הדלקת נר חנוכה, שהיא מצווה מדרבנן. ועוד, שכלל בידינו: 'תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם'³. 

לפעמים אנשים חושבים שההתקדמות הרוחנית של האדם תלויה באירועים חריגים או בחוויה חד פעמית עם עוצמה גדולה. אבל האמת היא שההתקדמות הרוחנית תלויה בעיקר בעבודה קבועה ותדירית, שגרתית ויום-יומית. לכן, על אף חביבות מצוות נר חנוכה והייחוד שבה, עבודת ה' השגרתית של תפילת ערבית וקריאת שמע קודמת, ורק על גבה אנו מוסיפים את המצווה הייחודית והחד-פעמית של נר חנוכה, שמרוממת אותנו ונותנת לנו כוח להמשיך ולהתמיד בעבודה השגרתית והיום-יומית⁴. 

יש להזדרז להדליק את הנרות מיד לאחר תפילת ערבית, כדי שלא יעבור זמן ההדלקה, שעיקרו בחצי השעה הסמוכה לצאת הכוכבים⁵. ומותר לרוץ מבית הכנסת הביתה כדי להדליק נרות. אמנם בדרך כלל אסור לרוץ ביציאה מבית הכנסת, כדי שהתפילה לא תראה כדבר מכביד ששמחים לסיימו⁶, אך לצורך הדלקת נרות חנוכה מותר לרוץ, כיוון שניכר שהריצה היא לצורך מצווה⁷. וכדאי להכין את הנרות לפני תפילת ערבית, כדי שאפשר יהיה להדליק את הנרות מיד לאחר התפילה ללא עיכוב⁸. 

אדם שרגיל להתפלל ערבית בשעה קבועה לאחר צאת הכוכבים, יכול להדליק את הנרות בצאת הכוכבים ולהתפלל בשעה שרגיל בה, שכן כיוון שבכל מקרה אין בדעתו להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, לא שייך כאן הכלל של 'תדיר ושאינו תדיר'⁹. 

מי שלא הדליק נרות חנוכה בזמן, יכול להדליק 'עד שתכלה רגל מן השוק'. ופירשו בגמרא שהכוונה לזמן שבו עוזבים את השוק גויים שמכרו עצים להסקה, והתעכבו שם קצת אחרי שהסוחרים האחרים חזרו לביתם¹. ורמז יש בכך שהגדירו חכמים את זמן ההדלקה על פי גויים, ללמדנו שעלינו להפיץ את אור התורה והמצוות כך שגם הגויים יהיו מוארים על ידו². 

בזמן התלמוד, משך הזמן של 'עד שתכלה רגל מן השוק' היה כחצי שעה לאחר זמן ההדלקה³, כיוון שעם רדת החשכה, החנויות היו נסגרות, ואנשים לא הסתובבו בחוץ, שכן הרחובות לא היו מוארים. אולם בימינו, שנהנים מאור החשמל, וחיי המסחר ממשיכים זמן רב לאחר רדת החשכה, הזמן שתכלה רגל מן השוק מאוחר יותר⁴, והוא סביב השעה שמונה בערב⁵. 

מי שלא הדליק נרות חנוכה עד שעבר הזמן שתכלה רגל מן השוק, יכול בדיעבד להדליק נרות חנוכה בברכה כל הלילה, עד עלות השחר⁶. יש סוברים שהאפשרות להדליק נרות לאחר שכלתה רגל מן השוק היא רק אם יהיו אנשים שיראו את הנרות⁷, כיוון שלדבריהם, כאשר הדלקת הנרות אינה נעשית בזמנה העיקרי, פרסום הנס הוא תנאי מעכב במצווה⁸. לדעה זו, אדם שחזר לביתו בשעה מאוחרת, ובני ביתו אינם נמצאים בבית, אינו יכול להדליק נרות בברכה. ויש סוברים שהאפשרות להדליק נרות לאחר שכלתה רגל מן השוק היא גם אם לא יהיו אנשים שיראו את הנרות, כיוון שלדבריהם, פרסום הנס אינו תנאי מעכב במצווה⁹. להלכה, לכתחילה יש להשתדל שיהיו אנשים שיראו את הנרות, כדי לצאת ידי כולם, אך כאשר הדבר אינו מתאפשר, אפשר להדליק נרות בברכה עד עלות השחר, גם אם לא יהיו אנשים שיראו את הנרות¹⁰.

בימינו סדרי העבודה השתנו מאוד לעומת העבר, ואנשים רבים עובדים זמן רב לאחר צאת הכוכבים. וכך קורה שבמשפחות רבות, הבעל חוזר מעבודתו לאחר שכלתה רגל מן השוק, דהיינו לאחר השעה שמונה בערב, ומתעוררת השאלה אם עדיף שהאישה תדליק את נרות החנוכה בזמן ותוציא את בעלה ידי חובה, או שנכון יותר שהבעל ידליק את נרות החנוכה מאוחר יותר, כשיחזור מעבודתו. יש סוברים שעדיף שהבעל ידליק את נרות החנוכה כשיחזור מעבודתו, כיוון שכלל בידינו: 'מצווה בו יותר מבשלוחו'¹. כלומר, גם כאשר ניתן לקיים מצווה על ידי שליח, מצווה על האדם לקיימה בעצמו, כיוון שעל ידי קיום המצווה בגופו, מתקן האדם את גופו ונעשה כלי מוכן לקבלת אור וקדושה². אך דעת רוב הפוסקים היא שעדיף שהאישה תדליק את נרות החנוכה בזמן, והבעל יצא בהדלקתה³, כיוון שיש פוסקים הסוברים שלא ניתן להדליק נרות לאחר שכלתה רגל מן השוק, ואף שאין הלכה כדבריהם, הדלקת הנרות על ידי האישה בזמן שוודאי יוצאים בו ידי חובה, עדיפה על הדלקת הבעל בעצמו בזמן שיש מחלוקת אם מקיימים בו את המצווה⁴. ועוד שיש סוברים שהדלקת האישה נחשבת לבעל כאילו הוא הדליק את הנרות בעצמו כיוון ש'אשתו כגופו'⁵. 

דין זה נכון גם כאשר הבעל נמצא בבית בשעת ההדלקה, ואשתו עתידה לחזור מעבודתה לאחר שתכלה רגל מן השוק. גם במקרה זה, עדיף שהבעל ידליק את הנרות בזמן, והאישה תצא ידי חובה בהדלקתו⁶. 

כאשר הדלקת הנרות בזמן ללא אחד מבני הזוג עלולה לגרום להפרת שלום הבית, עדיף לדחות את ההדלקה עד שובו של בן הזוג, כיוון שמעלת שלום הבית עדיפה על הדלקת הנרות בזמן⁷.

כאשר הבעל או האישה אינם נמצאים בבית בחצי השעה הסמוכה לזמן ההדלקה, אך הם עתידים לחזור הביתה לפני הזמן שתכלה רגל מן השוק, דהיינו לפני השעה שמונה בערב, עדיף להמתין להם, כדי שהמשפחה תדליק את הנרות יחד, וכולם ישתתפו במצווה¹.

בשעת הדחק, אפשר להדליק נרות חנוכה בברכה מזמן פלג המנחה, דהיינו שעה ורבע זמנית לפני צאת הכוכבים (כארבעים וחמש דקות לפני השקיעה), ולשים כמות שמן כזו שהנרות ידלקו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים¹. זאת כיוון שמצאנו בכמה מצוות שצריכות להיעשות בלילה, שניתן לעשותן כבר מפלג המנחה². והטעם לכך הוא שהארת היום שהולך ובא, מתנוצצת כבר מפלג המנחה³. ועוד, שהדלקת הנרות היא זכר לנס שנעשה במנורת המקדש, ואותה היו מדליקים זמן רב לפני שקיעת החמה⁴.

הלכה זו מצויה כאשר יש צורך לצאת מהבית מוקדם, ולא ניתן להמתין עד זמן הדלקת נרות, ואפשר אפוא להדליק את הנרות כבר מפלג המנחה, ומיד לאחר מכן לצאת לדרך. אך כיוון שהנרות נשארים דולקים ללא השגחה, יש לשים לב שהם מונחים בצורה בטוחה, שלא תתרחש שרפה חלילה.

אמנם כיוון שהאפשרות להדליק נרות מפלג המנחה ואילך אינה מוסכמת על כל הפוסקים, הטוב ביותר שבמצב כזה יסדרו בני המשפחה את הנרות בחנוכייה לפני צאתם, ויבקשו מאחד השכנים שידליק עבורם את הנרות בזמן ההדלקה, ובזה יקיימו את מצוות ההדלקה לדעת כולם, שכן 'שלוחו של אדם כמותו'⁵.

חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות, אסור לאדם לעשות דברים שעלולים להשכיח ממנו את קיום המצווה, כגון שינה, אכילת קבע ומלאכה שעשויה להתמשך¹. הנוהגים להדליק נרות בשקיעת החמה, צריכים להימנע מכל אלו חצי שעה לפני שקיעת החמה, והנוהגים להדליק נרות בצאת הכוכבים, צריכים להימנע מכל אלו חצי שעה לפני צאת הכוכבים². 

האכילה האסורה היא אכילת קבע, אבל מותר לאכול לחם או עוגה בשיעור כביצה (56 סמ"ק), וכן מותר לאכול פירות וירקות ובשר ודגים ללא הגבלה³. 

אישה היוצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, רשאית במקרה הצורך לאכול ולעשות מלאכה לפני הדלקת הנרות, ואינה צריכה לחשוש שבעלה ישכח להדליק. וכן בנים יוצאי ספרד הסמוכים על שולחן אביהם ויוצאים בהדלקתו, רשאים לאכול ולעשות מלאכה לפני הדלקת הנרות, ואינם צריכים לחשוש שאביהם ישכח להדליק⁴.

חכמים אסרו גם להתחיל ללמוד תורה בחצי השעה הסמוכה לצאת הכוכבים, שמא אדם ישקע בלימודו וישכח לקיים את המצווה¹, אך מותר ללמוד עניינים הקשורים לחנוכה, כיוון שתוכן הלימוד יזכיר לאדם את מצוות ההדלקה². ויש סוברים שמשום חשיבות הלימוד ומעלתו, לא אסרו חכמים ללמוד תורה בחצי השעה הסמוכה לצאת הכוכבים³. 

אדם שהתחיל ללמוד קודם לחצי השעה שלפני צאת הכוכבים, יכול להמשיך בלימודו עד זמן ההדלקה לדעת כולם, כיוון שחכמים לא הטריחו את האדם להפסיק מלימוד שכבר התחיל בו⁴.

אדם שרוצה ללמוד, לאכול או לעשות מלאכה בחצי שעה הסמוכה להדלקת נרות, יכול לבקש מחברו (שאינו לומד, אינו עושה מלאכה ואינו אוכל אכילת קבע), שבהגיע זמן ההדלקה, יזכיר לו להדליק נרות, וכך יהיה מותר לו ללמוד, לאכול או לעשות מלאכה¹. וכן הוא יכול לכוון לעצמו שעון מעורר או לעשות תזכורת בטלפון הסלולרי, שיזכירו לו להדליק נרות², ובהישמע צלצול השעון או התזכורת, יפסיק מלימוד, מאכילה ומעשיית מלאכה, ויזדרז להדליק נרות³. וכן אדם שנאלץ לעשות מלאכה בזמן הדלקת הנרות, כגון פועל שכיר שאינו יכול לקצר את יום עבודתו, יאמר לחברו באיזו שעה הוא עתיד לסיים את העבודה, ויבקש ממנו שיזכיר לו להדליק נרות באותה שעה; או שיכוון לעצמו שעון או יעשה תזכורת בטלפון, שיזכירו לו להדליק נרות לאחר סיום עבודתו. 

בתי כנסת שמתקיים בהם שיעור בזמן הדלקת הנרות, יקדימו את השיעור או יאחרוהו, כדי שמשתתפי השיעור יוכלו להדליק נרות בזמן. ואף אם בעקבות הקדמת השיעור או דחייתו, חלק מן הלומדים ייעדרו מן השיעור, יש לעשות כן, כיוון שיש לבטל תורה כדי לקיים את מצוות ה' כראוי⁴.