פרק ג - עיקר התקנה בהדלקת הנרות ודין מהדרין מן המהדרין

מעיקר הדין, די להדליק בכל יום משמונת ימי החנוכה נר אחד לכל בני הבית: ביום הראשון נר אחד, ביום השני נר אחד וכן הלאה, עד היום השמיני. ואפילו בני הבית מרובים, מדליקים רק נר אחד מדי יום. וזהו מה שאמרו בגמרא שהתקנה מעיקרה היא "נר איש וביתו"¹. המהדרין מדקדקים שכל אחד מבני הבית יקיים את המצווה בעצמו, וידליק נר אחד בכל יום. למשל, כשיש בבית חמישה אנשים, ביום הראשון כל אחד מדליק נר אחד, וכן ביום השני כל אחד מדליק נר אחד, וכן הלאה, עד היום השמיני. והמהדרין מן המהדרין אינם מסתפקים בנר אחד בכל יום, אלא מוסיפים בכל יום נר נוסף, כך שביום הראשון מדליקים נר אחד וביום השמיני שמונה נרות². זאת כיוון שככל שעברו הימים, כך התרבה הנס, ולכן מוסיפים נר בכל יום³.

הפוסקים נחלקו כיצד לפרש את דין המהדרין מן המהדרין. לדעת הרמ"א, המהדרין מן המהדרין מקיימים את הידור המהדרין, שכל אחד מבני הבית מדליק נרות בעצמו, והם מוסיפים הידור נוסף, שבכל יום מוסיפים נר לכל אחד. כלומר לשיטתם, ביום הראשון מדליק כל אחד מבני הבית נר אחד, ביום השני - שני נרות וכן הלאה, עד היום השמיני, שבו כל אחד מבני הבית מדליק שמונה נרות; וכן נוהגים יוצאי אשכנז¹.

לדעת השלחן ערוך, המהדרין מן המהדרין מוותרים על הידור המהדרין, שבו כל אחד מקיים את המצווה בעצמו, והם מהדרים רק בכך שמוסיפים נר בכל יום. כלומר לפי שיטתם, רק בעל הבית מדליק נרות, והוא מוסיף כל יום נר - ביום הראשון הוא מדליק נר אחד, ביום השני - שני נרות וכן הלאה, עד היום השמיני שבו הוא מדליק שמונה נרות, וכל בני הבית יוצאים בהדלקתו; וכן הוא מנהג יוצאי ספרד². הטעם למנהג זה הוא שלפי דעה זו, עיקר ההידור הוא בהדגשת התגדלות הנס מיום ליום, ולשם כך צריך שיהיה ניכר שמוסיפים נר בכל יום. כאשר כל אחד מבני הבית מדליק נרות, קשה לעמוד על מספר הנרות, ותוספת הנר שבכל יום אינה ניכרת, ואילו כאשר רק בעל הבית מדליק נרות, הוספת הנר מיום ליום ניכרת³. 

למנהג יוצאי ספרד, מצוות הדלקת נרות מיוחדת בכך שגם המקיימים אותה בהידור אינם מדליקים את הנרות בעצמם, אלא כל בני הבית יוצאים בהדלקת אבי המשפחה. בדרך כלל, כל אדם מקיים את מצוות החג בעצמו, ואבי המשפחה אינו אוכל מצה עבור כל בני הבית, ואינו יושב בסוכה עבורם. לעומת זאת, בחנוכה המצווה היא "נר איש וביתו" - כל המשפחה מתלכדת ויוצאת בהדלקה אחת. אפשר שהסיבה לכך היא שאחת המטרות של היוונים הייתה לפגוע בתא המשפחתי ובקדושת הבית היהודי. הם גזרו שכל בתולה שנישאת, תיבעל להגמון (שר יווני) תחילה, במטרה לטמא את הקשר המקודש בין איש לאשתו⁴. וכן מובא בקובץ מדרשים מתקופת הגאונים, שהיוונים גם עקרו את דלתות הבתים⁵. הדלת מאפשרת לתחום את המרחב הביתי ולייצר מרחב משפחתי, ועקירתה אינה מאפשרת לקיים מרחב משפחתי אינטימי, צנוע, מאחד ומלכד, ומכניסה את הרחוב לתוך הבית. כנגד זה תיקנו חז"ל שנקיים את מצוות נר חנוכה בדרך של "נר איש וביתו" - במקום שכל אחד ואחד ידליק את הנר הפרטי שלו, כל בני הבית יתלכדו ויתאחדו סביב הנר של אבי המשפחה, ידליקו יחד אור של מצווה וקדושה, ויחזקו על ידי זה את קדושת הבית⁶. 

כאשר כמה אנשים מדליקים נרות באותו בית, יש להרחיק את החנוכיות זו מזו, כדי שיהיה ניכר כמה נרות הדליק כל אחד⁷.

אישה חייבת במצוות נר חנוכה, אף שזו מצוות עשה התלויה בזמן, כיוון שגם הנשים נושעו מגזרות היוונים. כמו כן, אחד מניסי החנוכה נעשה על ידי אישה, יהודית בתו של יוחנן כהן גדול, שהאכילה את ראש האויבים גבינה כדי שיצמא, ואחר כך השקתה אותו יין עד שהשתכר ונרדם, וכרתה את ראשו, וכשראו חייליו שגיבורם מת, ברחו¹. לכן נשים שגרות לבדן בבית, תקפדנה להדליק נרות חנוכה.

גם למנהג יוצאי אשכנז, שכל אחד מבני הבית מדליק לעצמו, אישה נשואה אינה צריכה להדליק נרות בפני עצמה, שכן אשתו של אדם כגופו, והיא יוצאת בהדלקתו¹. וכן בנות הבית אינן צריכות להדליק בפני עצמן, ויוצאות בהידור בהדלקת אבי הבית². זאת כיוון שחכמים לא רצו לקבוע נורמה שבת מהדרת במצווה יותר מאימהּ³. ועוד, שחכמים לא חייבו אישה לנהוג בהידור בתקופת רווקותה, כאשר היא לא תמשיך לקיים הידור זה לאחר נישואיה, כיוון ששלמות הופעת האיש והאישה היא כאשר הם נשואים, ותקופת הרווקות היא תקופה זמנית ועראית⁴. 

למנהג יוצאי אשכנז, אף שאישה נשואה ובנותיה יוצאות בהידור בהדלקת בעל הבית, אם הן רוצות להדליק נרות בפני עצמן, הן רשאיות להדליק ולברך⁵.

למנהג יוצאי אשכנז, גם ילדים קטנים שהגיעו לחינוך (גיל שש בערך) מדליקים נרות בפני עצמם¹. וילד קטן מיוצאי ספרד שרוצה מאוד להדליק נרות לעצמו, יכול להדליק בברכה, שכן כיוון שקטן חייב במצוות רק מדין חינוך, הוא יכול לנהוג כשיטה הלכתית מבוססת, אף שאביו אינו נוהג כן². וגם כאשר הקטן אינו מדליק נרות לעצמו, אפשר לשתף אותו במצווה ולתת לו להדליק את נר השַמָש של בעל הבית³.

ראוי שכל בני הבית יהיו נוכחים בשעת ההדלקה, כדי להרבות בפרסום הנס¹, וכדי שכל בני הבית ישמעו את אבי המשפחה מברך את ברכת "שעשה ניסים", ויצאו בזה ידי חובת הסוברים שכל אדם שאינו מדליק נר בעצמו, צריך לברך ברכת "שעשה ניסים" כאשר הוא רואה את נרות החנוכה².

מכיוון שאישה חייבת בהדלקת נר חנוכה, היא יכולה להוציא את בעלה ידי חובה¹, אך ראוי שהבעל יקיים את המצווה בעצמו, ולא יצא בהדלקת אשתו, כיוון ש'מצווה בו יותר מבשלוחו'². לכן, אדם שנמצא בדרך כלל בעבודה בזמן הדלקת הנרות, ישתדל מאוד לשוב הביתה מוקדם מהרגיל, כדי להדליק את הנרות בעצמו, ולא יסמוך על הדלקת אשתו³. וכן מי שעוסק בתורה, ובדרך כלל מאחר לחזור לביתו, יזדרז לשוב לביתו כדי לקיים את מצוות נר חנוכה, ולא יצא בהדלקת אשתו⁴.