הדלקת נרות החנוכה

כמבואר לעיל, מלבד מצוות ההלל, תיקנו חכמים בחנוכה את מצוות הדלקת הנרות. על מצווה זו כותב הרמב"ם שהיא "מצוה חביבה עד מאוד"¹. ואכן, התייחדה מצווה זו בכמה עניינים המלמדים על חביבותה וחשיבותה. למשל, יש בה שתי רמות של הידור - 'מהדרין' ו'מהדרין מן המהדרין'², דבר שאינו קיים בשום מצווה אחרת. כמו כן, עני שאין לו כסף לקנות נרות לחנוכה, צריך לבקש צדקה או למכור את בגדיו כדי שיוכל לקיים את המצווה³, וחובת השתדלות גדולה כל כך כמעט שאינה קיימת בשום מצווה אחרת⁴. וכל זה מחמת חביבות המצווה וחשיבותה, שיש בה פרסום ניסי ה'⁵, ומתוך פרסום ניסי ה' אנו מתעוררים להתבונן בהשגחת ה' ובאהבתו המיוחדת לעם ישראל ולשומרי בריתו, ואלו יסודות עיקריים בתורה. 

יש בהדלקת נרות החנוכה מהארת נרות המנורה בבית המקדש. כאשר הצטער אהרון הכהן על שלא היה שותף לקורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן, אמר לו הקב"ה: 'אל תתיירא, לגדולה מזאת אתה מוכן, הקורבנות נוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים, אבל נרות המנורה שאתה מדליק, נוהגים לעולם'. ואף שגם הדלקת נרות המנורה אינה נוהגת כשבית המקדש אינו קיים, פירש הרמב"ן שהכוונה היא לנרות החנוכה, שיש בהם מהארת נרות המקדש⁶; וכל אחד מישראל שמדליק נרות בפתח ביתו, הרי הוא ככהן המדליק את נרות הקודש בבית המקדש⁷. 

בספרי חסידות הוסיפו שיש בנרות חנוכה מהארת האור הגנוז שנברא ביום הראשון לבריאה, וגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא. ורמז לדבר, שאותו האור האיר לאדם הראשון ל"ו שעות, ומספר הנרות שמדליקים בכל ימי חנוכה יחד, גם הוא ל"ו⁸. 

מנרות חנוכה אנו לומדים מהו כוחן של אמונה ותורה, ושואבים עידוד וביטחון ביכולתנו להאיר את העולם, גם בשעותיו הקשות. ימי כסלו, הימים שבהם אור היום מועט וחושך הלילה מרובה, והרוחות והקור מתגברים בעולם, הם הימים להיזכר כי תרבות קטנה וטהורה תכניע בסופו של דבר תרבויות חומרניות וגדולות. האיכות תנצח את הכמות, והאור ינצח את החושך.

יש להדליק את הנרות מתוך שמחה יתרה, כיוון שמצווה זו מזדמנת פעם בשנה. וטוב ללבוש בגדים מכובדים לקראת ההדלקה, כדי לכבד את המצווה⁹.