פרק א - ימי החנוכה

בפתיחת הלכות חנוכה, מבאר הרמב"ם את עניינם של ימי החנוכה, את הצרה שהייתה לישראל בזמן מלכות יוון ואת הישועה שנושעו בימים ההם:

"בבית שני גזרו מלכי יוון גזרות על ישראל, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופגעו בבנותיהם ובממונם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, והצרו מאוד לישראל ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יותר ממאתיים שנה עד החורבן. 

וכשגברו ישראל על אויביהם ואִבְּדוּם, בחמישה ועשרים בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו את נרות המנורה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. 

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהם הנרות בערב על פתחי הבתים להראות ולגלות הנס, ואין מספידים בהם ואין מתענים בהם"¹.

כפי שמבואר ברמב"ם, שתי מצוות תיקנו חכמים בחנוכה: להדליק נרות ולומר הלל; ושני איסורים אסרו: להתענות (לצום) ולהספיד.

בכל יום מימי החנוכה אומרים הלל שלם בברכה¹. אין מסתפקים באמירת הלל פעם אחת, כיוון שנס פך השמן התחדש בכל יום, ולכן אומרים בכל יום הלל, על הנס שארע באותו יום². 

נשים פטורות מאמירת הלל בחנוכה, כיוון שזו מצווה התלויה בזמן³. אך טוב שגם הן תאמרנה הלל בחנוכה⁴, ושני טעמים לכך. טעם אחד הוא שאישה המקיימת מצווה התלויה בזמן, מקבלת על כך שכר כמי ש'אינה מצוּוה ועושה'⁵. וטעם שני הוא שיש פוסקים הסוברים שאישה חייבת באמירת הלל בחנוכה, כיוון שגם הנשים נושעו מגזרות היוונים, ועליהן להודות לה' על כך⁶; ואף שאין הלכה כדבריהם, טוב לחשוש לדעתם⁷. 

לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים, אישה המקיימת מצווה התלויה בזמן אינה רשאית לברך לפני קיום המצווה, כיוון שנוסח הברכה הוא: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", והיא אינה מצוּוה⁸. כדעה זו פסק מרן השלחן ערוך, וכן נוהגות יוצאות ספרד⁹. לכן אישה יוצאת ספרד האומרת הלל בחנוכה, לא תברך על ההלל¹⁰. אך לדעת רבנו תם ועוד ראשונים, אישה המקיימת מצווה התלויה בזמן צריכה לברך לפני קיום המצווה, והיא יכולה לומר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", כיוון שעַם ישראל בכללו הצטווה בכך, והנשים הן חלק מעם ישראל¹¹. כדעה זו פסק הרמ"א, וכן נוהגות יוצאות אשכנז¹². לכן אישה יוצאת אשכנז האומרת הלל בחנוכה, תברך על ההלל¹³.

כדי להוסיף בהודאה, תיקנו חכמים לומר בתפילה ובברכת המזון את תפילת "על הניסים", שמתואר בה בקצרה נס הניצחון במלחמה, וגם נס פך השמן רמוז בה. בתפילה אומרים "על הניסים" בברכת "מודים", ובברכת המזון אומרים "על הניסים" בברכת "נודה לך"¹. תפילת "על הניסים" נאמרת דווקא בברכות אלו, משום שהן עוסקות בהודאה, ועניינה של תפילת "על הניסים" היא הודאה. בברכת מעין שלוש אין חלק מיוחד להודאה, ולכן אין מזכירים את חנוכה בברכה זו². 

כיוון שחג החנוכה אינו חג מהתורה, הזכרתו בתפילה אינה חשובה עד כדי כך שיצטרכו לחזור על ברכה כדי להשלימה³. לכן אדם ששכח לומר "על הניסים" ושם לב לכך תוך כדי ברכת "מודים", קודם שאמר את שם ה' שבחתימת הברכה, ("ברוך אתה ה'"), יחזור למקום שטעה ויאמר "על הניסים". אך אם הוא שם לב לכך אחרי שאמר את שם ה' שבחתימת ברכת "מודים", לא יחזור ויאמר "על הניסים", אלא ימשיך בתפילתו כרגיל. זאת כיוון שאם יחזור למקום שטעה ויאמר "על הניסים", הברכה שאמר תיחשב ברכה לבטלה. במקרה זה טוב לומר בסוף התפילה לאחר "אלוקי נצור", לפני "יהיו לרצון": "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו וכו'"⁴. 

וכן הדין בברכת המזון - אם אדם שכח לומר "על הניסים" ושם לב לכך תוך כדי ברכת "נודה לך", לפני שאמר את שם ה' שבסיום הברכה, יחזור למקום שטעה ויאמר "על הניסים". ואם נזכר לאחר שאמר את שם ה' שבחתימת ברכת "נודה לך", לא יחזור ויאמר "על הניסים", אלא ימשיך בברכתו כרגיל. וטוב במקרה זה לומר בסוף הברכה הרביעית של ברכת המזון: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו'"⁵. 

אסור להתענות בחנוכה, כיוון שימי החנוכה הם ימי שמחה, והתענית פוגעת בשמחה¹. לכן חתן או כלה יוצאי אשכנז הנוהגים להתענות ביום חתונתם, לא יתענו כאשר יום חתונתם חל בחנוכה². וכן הנוהגים להתענות ביום פטירת הוריהם, לא יתענו כאשר יום הפטירה חל בחנוכה³.

אף שאסור להתענות בחנוכה, אין חובה לעשות סעודה בחנוכה¹, ודי לאכול במשך היום אכילה קלה או לשתות מים². ואף שבפורים יש מצווה לעשות סעודה, בחנוכה לא תיקנו חכמים לעשות כן, כיוון שדרך ההודאה על הישועה מותאמת לגזרה שממנה נושענו. בפורים הגזרה הייתה על הגוף, "להשמיד להרוג ולאבד", ולכן ההודאה על הנס היא בסעודה, המשמחת את הגוף. אך בחנוכה הגזרה הייתה על הרוח, "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ולכן ההודאה היא רוחנית - בהלל ובתפילת "על הניסים"³. 

אמנם רבים נוהגים לעשות סעודות בחנוכה לכבוד החג⁴, כיוון שיש פוסקים שסוברים שגם בחנוכה יש מצווה לעשות סעודה⁵. ואף שאין הלכה כדבריהם וסעודות אלו נחשבות סעודות רשות, נוהגים לומר בהן דברי תורה וזמירות ותשבחות, ועל ידי זה הסעודה מתעלה ונחשבת סעודת מצווה⁶.

יש הנוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב, זכר לנס שנעשה על ידי יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שהאכילה את ראש האויבים גבינה כדי שיצמא, ואחר כך השקתה אותו יין עד שהשתכר ונרדם, וכרתה את ראשו; וכשראו החיילים שגיבורם מת, ברחו⁷. וכן נוהגים לאכול סופגניות ולביבות מטוגנות בשמן, זכר לנס שנעשה בשמן⁸.

אסור להספיד בחנוכה¹, כיוון שהספד מעורר צער ובכי ופוגע בשמחת החג². אך דיני אבלות נוהגים בחנוכה, וכן מנחמים אבלים בחנוכה³.

יש מיוצאי ספרד שנוהגים שלא לעלות לקבר בסיום השבעה, בסיום השלושים או ביום השנה היוצאים בימי החנוכה, כדי שלא להגיע לידי צער ובכי, אלא עולים לקבר לפני חנוכה או לאחריו⁴. ומנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד לעלות לקבר בחנוכה⁵. ומותר לפקוד קברי צדיקים בחנוכה⁶, כיוון שהדבר אינו מעורר צער ובכי⁷.

אין אומרים וידוי ותחנון בחנוכה, וכן אין אומרים את מזמור "למנצח וכו' יענך ה' ביום צרה" שקודם ל"ובא לציון"¹, שכן ימי חנוכה הם ימי שמחה והלל, ולא ימי צרה². 

טוב ללבוש בחנוכה בגדים מכובדים לכבוד החג³.