כאשר צום תשעה באב חל ביום ראשון, מותר לאכול בסעודה שלישית בשר ולשתות יין, ולהרבות בה בתבשילים, משום כבוד השבת, אף שסעודה זו היא סעודה מפסקת1. וכן מותר לשבת על כיסאות סביב השולחן, לאכול בחבורה, לשיר זמירות שבת ולברך ברכת המזון בזימון, כפי שנוהגים בכל שבת2. ואסור להגביל את הסעודה בשום דבר שניכר שהוא נעשה מחמת האבלות, כיוון שאין אבלות בשבת בפרהסיה3. לדוגמה, אדם שרגיל לארח חברים בסעודה שלישית, לא יימנע מאירוחם בשבת זו, מכיוון שבהימנעותו יהיה ניכר שהוא עושה כן מחמת האבלות. אך אדם שאינו רגיל לארח חברים בסעודה שלישית, לא יזמין אליה חברים בשבת זו, כיוון שבהימנעותו מכך, לא ניכר שעושה כן מחמת האבלות4.
אף שאוכלים סעודה שלישית כרגיל, אסור לאכול ולשתות משקיעת החמה, כיוון שמשעה זו חלה התענית1. ואף שהשבת יוצאת רק בצאת הכוכבים ואין נוהגים אבלות בשבת, איסור האכילה והשתייה בתשעה באב אינו מדיני האבלות אלא מדיני העינוי, והימנעות מאכילה לזמן קצר אינה פוגעת בכבוד השבת2. משקיעת החמה חלים גם איסורי הרחיצה והסיכה3. ואף שאין נוהגים אבלות בשבת, הימנעות מרחיצה וסיכה אינה ניכרת, ודברי אבלות שאינם ניכרים ('דברים שבצנעה') נוהגים בשבת4.
אין חולצים את נעלי העור בשקיעה אלא בצאת השבת, משום שחליצת הנעליים ניכרת, ואבלות בפרהסיה אסורה בשבת1. וכן פושטים את בגדי השבת ולובשים בגדי חול לאחר צאת השבת, כיוון שלבישת בגדי חול בשבת היא אבלות בפרהסיה, האסורה בשבת2. לכן רצוי לאחֵר מעט את זמן תפילת ערבית במוצאי שבת, כדי לאפשר לאנשים להחליף את בגדיהם לבגדי יום חול3. לפני החלפת הבגדים יש לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"4.
כאשר תשעה באב חל במוצאי שבת, אין מבדילים על הכוס במוצאי שבת, כיוון שאסור לשתות את כוס היין של ההבדלה, אלא מבדילים על הכוס במוצאי הצום1. את ההבדלה בתפילת ערבית ("אתה חוננתנו") אומרים כרגיל2. נשים שאינן מתפללות ערבית, תאמרנה "ברוך המבדיל בין קודש לחול", כדי שתוכלנה לעשות מלאכה3.
אף שאין מבדילים על הכוס במוצאי שבת, מברכים בו את ברכת הנר ("בורא מאורי האש"), כיוון שמעיקר הדין, ברכה זו יכולה להיאמר בפני עצמה, ואין חובה לאומרה על כוס יין כחלק מסדר ההבדלה1.
נוהגים לברך ברכה זו בבית הכנסת לפני קריאת מגילת איכה, כדי להסמיך את כיבוי נר ההבדלה לקריאת המגילה, שנאמר בה "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם"2. וטעם נוסף לכך הוא שהגויים החריבו את בית המקדש על ידי שריפתו באש, לכן מברכים על הנר לפני קריאת המגילה, כדי שלא להזכיר ברכה על אש אחר שמבכים את שריפת המקדש3. נשים שאינן הולכות לבית הכנסת, תברכנה את ברכת הנר בביתן לאחר צאת השבת4.
אין מברכים את ברכת הבשמים במוצאי שבת1. זאת כיוון שהמטרה שלשמה מריחים בשמים במוצאי שבת היא כדי לשמח את הנפש עם הסתלקות הנשמה היתרה השורה על האדם בשבת, ובתשעה באב, שהוא יום של צער ואבל, אין לטרוח לשמח את הנפש2. וטעם נוסף הוא שהרחת בשמים גורמת לעונג, ואין להתענג בתשעה באב3.
במוצאי תשעה באב מבדילים על הכוס1, אך אין אומרים את פסוקי השמחה שלפני ההבדלה, אלא מתחילים מיד בברכת "בורא פרי הגפן"2, וכן אין אומרים את ברכת הנר ואת ברכת הבשמים, כיוון שזמנם הוא רק במוצאי שבת. זמן ברכת הנר הוא רק במוצאי שבת, כיוון שבמוצאי שבת נתן ה' דעה לאדם הראשון, שחיכך שתי אבנים זו בזו, ויצא מהן אש. וזמן ברכת הבשמים הוא רק במוצאי שבת, כיוון שתכלית ברכת הבשמים היא לשמח את הנפש עם סילוק הנשמה היתרה השורה על האדם בשבת3.
אף שאין שותים יין במוצאי תשעה באב, מותר לשתות את כוס ההבדלה, כיוון שזהו יין של מצווה4.
נשים הנוהגות שלא להבדיל בעצמן1, וכיוון שאסור לאכול לפני הבדלה, קשה להן להמתין עד שהגברים יחזרו מהתפילה ויעשו הבדלה, רשאיות להבדיל בעצמן בצאת הצום. זאת כיוון שמעיקר הדין, אישה יכולה להבדיל בעצמה, והזהירות שתימנע מכך היא חומרה, וכאשר הימנעותה מכך כרוכה בקושי, אין צורך להחמיר בחומרה זו2.
חולה האוכל בתשעה באב, צריך לעשות הבדלה לפני אכילתו, כיוון שאסור לאכול לפני הבדלה1. את ההבדלה יש לעשות על חמר מדינה, ולא על יין2. 'חמר מדינה' הוא משקה חשוב, ששותים אותו לכבוד הסעודה, ולא כדי להרוות את הצמא3, ויש סוברים שהוא צריך להיות גם משקה משכר4. הטעם לכך שאין להבדיל על יין הוא משום שמלבד חובת התענית הכללית, ישנו איסור מיוחד בתשעה באב על אכילת בשר ושתיית יין, כיוון שבשר ויין משמחים את הלב. לכן גם חולה שפטור מחובת התענית הכללית, אינו רשאי לאכול בשר ולשתות יין בתשעה באב5.
כאשר אדם חולה עושה הבדלה בתשעה באב, אנשים שאינם חולים יכולים לשמוע את ההבדלה, ולצאת בה ידי חובה6.
גם ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך ואוכלים בתשעה באב, צריכים לעשות הבדלה לפני אכילתם, כיוון שהם חייבים במצוות הבדלה מדין חינוך1. ויעשו את ההבדלה על חמר מדינה המתאים לגילם2.
כל שאינו מתאבל על ירושלים, אינו רואה בשמחתה, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה3.