דברים שבצנעה

שו"ע תקנד יט, חזון עובדיה עמ' שד, הלכות חגים לגר"מ אליהו עמ' 222, ועיין שם, ואור לציון חלק ג פרק כט שאלה יז, שאם האישה מוחלת, טוב שגם יוצאי ספרד יחמירו ויימנעו מתשמיש המיטה בשבת זו, כדעת הרמ"א המובאת בסמוך.

רמ"א תקנד יט, ומשנ"ב שם. ועיין משנ"ב שם מ, שבליל טבילה, יש להקל כדעת השולחן ערוך. ועיין דיני תשעה באב ביום א, לגר"ש דבליצקי, סעיף יז, שרק תשמיש המיטה אסור, אבל שאר ענייני קרבה שבין איש לאשתו מותרים, ועיין שם בהערה שיש חולקים.

עיין רמ"א תקנד יט, ומשנ"ב שם לט. ועיין משנ"ב שם, שרחיצת הפנים הידיים והרגלים במים חמים אסורה, ועיין מנחת חינוך מצוה שיג אות יא, ומקור חיים (בכרך) סימן תקנד סעיף יט, שרחיצת כל הגוף אסורה אף במים קרים, ועיין מנחת חינוך שם, שהטעם לכך שרחיצת הפנים הידיים והרגלים במים קרים מותרת, אף שבתשעה באב היא אסורה, הוא משום שבתשעה באב ישנם דברים האסורים מדין אבלות, וישנם דברים האסורים מדין תענית. הדברים האסורים מדין תענית נדחים לגמרי ליום ראשון, כיוון שאיסור אכילה ושתייה, שהוא עיקר התענית, נדחה ליום ראשון, והוא גורר אחריו את כל שאר איסורי התענית, הנדחים עימו ליום ראשון. לעומת זאת, הדברים האסורים מדין אבלות, אינם נדחים לחלוטין ליום ראשון, אלא יש בהם הבחנה בין דברים הנעשים בפרהסיה לדברים הנעשים בצנעה. דברים הנעשים בפרהסיה אינם נוהגים בשבת, והם נדחים ליום ראשון, ודברים הנוהגים בצנעה, נוהגים בשבת. רחיצת כל הגוף במים קרים ורחיצת הפנים הידיים והרגליים במים חמים אסורות מדין אבלות, ולכן הן נוהגות בשבת, כדיני אבלות שנעשים בצנעה. אך רחיצת הפנים הידיים והרגליים במים קרים אסורה מדין תענית, ולכן היא איננה נוהגת בשבת. והיין הלכות חג בחג הלכות בין המצרים עמ' קמו, בשם הגרי"ש אלישיב, שהנוהגים לטבול במקוה בכל שבת, רשאים לטבול במקוה בשבת זו. ועיין מגן אברהם תקנג ז, שאסור גם ללמוד תורה בתשעה באב שחל בשבת (מלבד בדברים המותרים בתשעה באב), כיוון שמניעת הלימוד היא דבר שבצנעה, ועיין ט"ז תקנג ב, ומור וקציעה שם ד"ה במג"א, שחולקים ומתירים ללמוד כרגיל, כיוון שהחובה לנהוג אבלות בדברים שבצנעה היא חומרה, ולא החמירו בדבר הנוגע ללימוד תורה (עיין מחצית השקל תקנג ז), ועיין משנ"ב תקנג ט-י, שהכריע להקל כדעת הט"ז.