תוכן עניינים
הלכות בין המצרים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
כאשר תשעה באב חל בשבת, התענית נדחית ליום ראשון משום כבוד השבת, ואין נוהגים בשבת שום דיני אבלות; זוהי דעת מרן השלחן ערוך, וכך נוהגים יוצאי ספרד1. אבל דעת הרמ"א היא שהתענית אינה נדחית לגמרי, ויש להתנהג בשבת זו כפי שנוהג אדם שאחד משבעת הקרובים לו נפטר בחג. אדם כזה אינו נוהג את דיני האבלות הניכרים לאחרים ('דברים שבפרהסיה'), כדי שלא לפגוע בכבוד החג, אבל נוהג את דיני האבלות שאינם ניכרים לאחרים ('דברים שבצנעה'), כיוון שאין בקיומם פגיעה בכבוד החג. לפי עיקרון זה, כל דיני האבלות אינם נוהגים בשבת, מלבד איסור תשמיש המיטה2 ואיסור רחיצת כל הגוף, כיוון שדברים אלו נעשים בצנעה ואינם ניכרים לאחרים. וכדעה זו נוהגים יוצאי אשכנז3.
כאשר תשעה באב חל בשבת, גם יוצאי ספרד נוהגים שלא לטייל לשם תענוג במשך השבת1. זאת כיוון שהטיול לשם תענוג מעורר את שמחת הלב, ועוד, שמפגש עם אנשים תוך כדי טיול, שאינו מכוון לתכלית מעשית אלא לשם תענוג, עלול להביא לידי שחוק והיתול2.
כאשר תשעה באב חל בשבת, והתענית נדחית ליום ראשון, נשים מעוברות ונשים מניקות פטורות מהצום. זאת כיוון שכאשר אין התענית חלה ביום שארע בו חורבן המקדש, חובת התענית קלה יותר מאשר בשנים רגילות, שבהן התענית חלה בתשעה באב3.
נוסח א:
דיני סעודה מפסקת, ושאר הדינים הנובעים מכך שתשעה באב חל במוצאי שבת, מובאים להלן בפרק "תענית תשעה באב שחלה ביום ראשון".
נוסח ב:
ההלכות המשותפות לשנים בהם תשעה באב חל בשבת ולשנים בהם תשעה באב חל ביום ראשון, כגון דיני סעודה שלישית, דיני תחילת הצום ודיני הבדלה, מבוארות בפרק כו.