"עננו"

כבכל תענית, גם בתשעה באב מוסיפים בתפילת עמידה בקשה מעניין היום, ואומרים "עננו ה' עננו ביום צום תעניתנו וכו'", בברכת "שומע תפילה"¹. זאת משום שברכת "שומע תפילה" היא ברכה כללית, שאפשר להוסיף בה תפילות שונות, וכן סיומה של ברכה זו - "ברוך את ה' שומע תפילה", מתאים לתפילת "עננו", שמבקשים בה שתפילותינו תתקבלנה².

יוצאי ספרד אומרים "עננו" בכל תפילות היום, בערבית, בשחרית ובמנחה; ויוצאי אשכנז אומרים "עננו" רק בתפילת מנחה, מחשש שבמשך היום יצטרך האדם לאכול, ויתברר למפרע שמה שאמר בתפילת ערבית ובתפילת שחרית "ביום צום תעניתנו", לא היה נכון. בתפילת מנחה אין חוששים לזה, כיוון שאפילו אם יזדקק לאכול אחרי תפילת מנחה, הרי התענה עד חצות, ותענית עד חצות יכולה להיקרא צום³.

אמנם גם למנהג יוצאי אשכנז, שליח הציבור אומר "עננו" בחזרת הש"ץ כבר בתפילת שחרית. זאת כיוון שאף אם הוא יזדקק לאכול, תפילתו היא תפילת הציבור, ואין חוששים שכל הציבור יזדקק לאכול במשך התענית⁴. בדבר נוסף דינו של שליח הציבור שונה מדין היחיד: בכך שהוא אומר את תפילת "עננו" בחזרת הש"ץ כברכה בפני עצמה, אחרי ברכת "גואל ישראל", שלא כמו יחיד, שאומר "עננו" בברכת "שומע תפילה"⁵. הטעם לכך הוא שחכמים לא רצו להוסיף ברכה בתפילת היחיד, ולשנות את מספר הברכות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, שכן היו לאנשי כנסת הגדולה בזה כוונות עליונות. רק בתפילת הציבור, שאיננה התפילה הבסיסית, הוסיפו חכמים עוד ברכה וחרגו ממספר הברכות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. תפילת הציבור היא גם תפילה חשובה יותר, ולכן ראוי להוסיף בה ברכה⁶. הטעם לכך שהסמיכו את תפילת "עננו" לברכת "גואל ישראל" בתפילת הציבור הוא שבספר תהלים, הפסוק "ה' צורי וגואלי" סמוך לפסוק "יענך ה' ביום צרה", ובתפילת "עננו" אנו מתפללים להיוושע מהצרות שאנו מצויים בהן⁷.