תוכן עניינים
הלכות בין המצרים מבוארות בטעמיהן ליוצאי אשכנז וספרד עם פסקי הלכות מאת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א
מנהג יוצאי אשכנז שלא להתעטף בטלית ושלא להניח תפילין בתפילת שחרית. אין מתעטפים בטלית, על פי הפסוק באיכה: "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" (קרע שפת בגדו)1, שעליו דרשו חכמים שהקב"ה אמר למלאכי השרת שהוא כביכול קורע את בגדיו לאות צער ואבל על החורבן. הטלית מסמלת את בגדיו של הקב"ה, ואי ההתעטפות בה מסמלת את קריעת הבגדים לאות אבל וצער2. ואין מניחים תפילין, כשם שאבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלותו. זאת כיוון שהתפילין הן פאר, ולא ראוי לאבל להתפאר בלבישתן, וקל וחומר שלא ראוי להתפאר בלבישת התפילין בתשעה באב, שהוא יום אבל לכל ישראל3. בתפילת מנחה, מתעטפים בטלית ומניחים תפילין4, כיוון שבשעת המנחה בית המקדש נשרף, וחובם של ישראל נפרע בכך שהקב"ה שפך חמתו על העצים והאבנים, ולא שפך חמתו על עם ישראל. וטעם נוסף הוא שלאחר חצות היום תוקף האבלות נחלש מעט, ומשעה זו נותנים ביטוי מועט לנחמה, להראות שאנו בטוחים בגאולה5.
בקרב יוצאי ספרד, נחלקו המנהגים. יש הנוהגים כמנהג יוצאי אשכנז, שלא להתעטף בטלית ושלא להניח תפילין בתפילת שחרית, אך לפני התפילה הם מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בבית בצנעה, קוראים קריאת שמע, ולאחר מכן חולצים את התפילין ופושטים את הטלית, והולכים להתפלל בבית הכנסת6. ויש הנוהגים על פי האר"י ז"ל, להתפלל בטלית ותפילין כבכל יום7, ולפני הקינות חולצים את התפילין ופושטים את הטלית8.
אדם הנוהג להניח תפילין בתפילת שחרית, והוא מתפלל בבית כנסת שנוהגים בו שלא להניח תפילין, לא ישנה ממנהג מתפללי בית הכנסת, ולא יניח תפילין. וכן אדם הנוהג שלא להניח תפילין, והוא מתפלל בבית כנסת שנוהגים בו להניח תפילין, לא ישנה ממנהג מתפללי בית הכנסת, ויניח תפילין כמותם9.