אמירת תחנון ו"למנצח"

אין אומרים וידוי ותחנון בתשעה באב, לא בתפילת שחרית ולא בתפילת מנחה, וכן אין אומרים את הפרק "למנצח וכו' יענך ה' ביום צרה", שקודם "ובא לציון". זאת כיוון שתשעה באב נקרא 'מועד', כפי שנאמר במגילת איכה: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי"¹, ואין אומרים תחנון ו"למנצח" במועדים².

הלכה זו מפליאה. תשעה באב הוא היום שמצטערים בו יותר מכל יום אחר בשנה, ולכאורה אין יום מתאים ממנו לומר בו תחנון. אמנם תשעה באב נקרא 'מועד', אך אין הוא מועד של שמחה אלא מועד של פורענות, כפי שנאמר בפסוק: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי", ומדוע אין אומרים בו תחנון?

התשובה לשאלה זו היא שאכן, תשעה באב הוא זמן של פורענות, אך ירמיהו הנביא קרא לו 'מועד', כדי לרמז על הישועה הטמונה בעומקה של פורענות זו. כיצד? זאת נוכל ללמוד על פי הנאמר בגמרא, שבזמן החורבן כאשר הגויים נכנסו להיכל, הם ראו את הכרובים שבקודש הקודשים חבוקים זה בזה³. ונשאלת השאלה: הרי מסופר בגמרא שכאשר עם ישראל לא עשה את רצון ה', היו הכרובים נפרדים זה מזה⁴, ואין לך זמן שעם ישראל לא עשה בו את רצון ה', כמו הזמן שבו נחרב המקדש מחמת עוונותיהם; ואם כן מדוע היו הכרובים חבוקים זה בזה בזמן החורבן?

התשובה לכך היא שגם בשעה הקשה שבה עם ישראל התדרדר וחטא בחטאים גדולים וחמורים, עד שהיה ראוי לעונש כה חמור, לא הסיר הקב"ה את אהבתו מעם ישראל. אדרבה, החורבן התרחש דווקא מתוך האהבה העזה של ה' לעם ישראל, ואמון במעלתו וביכולתו להתגבר על כל הנפילות והמשברים; ולא חלילה מתוך שנאה וייאוש ממעלתו. תכלית החורבן והגלות הייתה להוביל את עם ישראל לתהליך של תיקון, שבסופו הם יהיו ראויים לבניין בית המקדש השלישי. הדבר דומה לתרופה המחלישה מאוד את הגוף, אך מסייעת לו להתגבר על מחלה מסוכנת. לכן בזמן החורבן, היו הכרובים חבוקים זה בזה, כי בשעה זו התעוררה האהבה הגדולה של ה' לעם ישראל, והוא החל לתקנם מעוונותיהם⁵. זו גם כוונת מאמר חז"ל שבתשעה באב נולד המשיח - בתשעה באב נפתח תהליך התיקון, שעל ידו עם ישראל יטוהר ויתעלה לגלות את מעלתו הפנימית בשלמות. אם כן, נמצא שבעומק הפורענות טמונה ישועה, וחורבן בית המקדש השני הוא הצעד הראשון לקראת בנייתו של בית המקדש השלישי. לכן כאשר ירמיהו תיאר את החורבן, הוא השתמש במילה "מועד", כדי לרמוז שאמנם בצד החיצוני, החורבן הוא פורענות, אך בעומקו הוא התחלת התיקון השלם. לכן תשעה באב הוא יום מועד, ובשל כך הוא גם ייהפך לששון ולשמחה⁶, וכדי לבטא זאת, אין אומרים בתשעה באב תחנון.