אמירת "נחם" בברכת המזון

למנהג יוצאי אשכנז, אנשים הפטורים מהתענית, חולים או ילדים קטנים, שאכלו לחם, צריכים להזכיר בברכת המזון את עניין היום. זאת כשם שבאירועים מיוחדים אחרים כשבתות, מועדים וראשי חודשים, מזכירים את עניין היום הן בתפילה והן בברכת המזון. לכן אדם שאכל לחם בתשעה באב, יאמר "נחם" בברכת המזון, במקום שאומרים בו "רצה והחליצנו" בשבת, ויחתום "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים". זוהי דעת הרמ"א¹, וכאמור כך נוהגים יוצאי אשכנז². בין יוצאי ספרד נחלקו הדעות: יש סוברים שיש לומר "נחם" רק בברכת המזון הנאמרת מזמן מנחה גדולה ואילך (כלומר לאחר שעה שישית ומחצה זמניות), אך אין לומר "נחם" קודם זמן זה, כשם שאין אומרים "נחם" בתפילת שחרית, כיוון שהאבלות אז בכל תוקפה, ואנו נדמים לאבל שמתו מוטל לפניו, שאין מנחמים אותו בשעה זו³. אך הדעה הרווחת בין חכמי ספרד היא שאין לומר כלל "נחם" בברכת המזון, כיוון שלא תיקנו חכמים לומר מעין המאורע בברכת המזון בתשעה באב, שכן יום זה אסור באכילה⁴.