אסור לאדם לברך את חברו לשלום בתשעה באב1. 'שלום' הוא מלשון שלמות2, ואמירת שלום היא תפילה ואיחול לאדם שלא יִמָצֵא שום חסרון בענייניו, ומתוך כך השלום והשלווה יהיו מנת חלקו3. בתשעה באב, הרגשות המתאימים אינם רגשות של שלום ושלווה, אלא רגשות של צער וכאב על חסרון המקדש. לכן ברכת שלום אינה מתאימה ליום זה4.
אדם שחברו בירכו לשלום מתוך חוסר ידיעה, לא ישיב לו בברכת שלום, אלא יסביר שהוא נמנע מלהשיב לו כיוון שבתשעה באב אסור לברך לשלום. ואם הדבר כרוך באי נעימות, ישיב לו שלום בקול נמוך ובכובד ראש5.
אסור גם לומר 'בוקר טוב' או 'ערב טוב'6, כיוון שאמירות אלו הן תחליף לברכת שלום. אך מותר לאדם לנענע בראשו לחברו לאות שלום7. וכן מותר לאדם לברך את חברו בברכת 'מזל טוב' או בברכת 'רפואה שלמה', שכן לא אסרו חכמים להתפלל על חברו ולברכו, אלא אסרו רק לברכו לשלום8.
אין לטייל בתשעה באב, כיוון שמפגש עם אנשים תוך כדי טיול, שאינו מכוון לתכלית מעשית, עלול להביא לידי שחוק והיתול1. ועוד שאין לאדם לענג את עצמו בטיול בתשעה באב2.
יש סוברים שאף הנוהגים לסמוך על הפוסקים המתירים לעשן כל השנה, לא יעשנו בתשעה באב. זאת משום שהעונג הנגרם מהעישון גדול מהתענוג הנגרם מרחיצה וסיכה, וכיוון שרחיצה וסיכה אסורים בתשעה באב, כל שכן שהעישון אסור1. ויש חולקים וסוברים שמותר לעשן בתשעה באב, משום שאין לאסור עינוגים שלא אסרו אותם חכמים; ועוד שהרגיל בעישון, דעתו אינה מיושבת עליו עד שיעשן, וכשם שמותר לאדם לרחוץ את ידיו מלכלוך שמפריע לו ופוגע ביישוב דעתו, כך גם מותר לעשן כדי ליישב את הדעת2. המשנה ברורה פסק להלכה שלכתחילה אין לעשן בתשעה באב, ואדם שקשה לו מאוד שלא לעשן, יעשן אחר חצות בצנעה3.
לאחר תפילת שחרית, יש הנוהגים ללכת לבית קברות, כדי לעורר את המתים שיבקשו עלינו רחמים, וכדי להכניע את הלב ולומר שבלא בית המקדש, אנו חשובים כמתים1. אמנם נכון שלא ללכת לבית הקברות בקבוצה, כי מתוך כך עלולים לדבר בדברים שאינם מתאימים לתשעה באב, ולהסיח את הדעת מהאבלות2. יש שהסתייגו ממנהג ההליכה לבית הקברות, כיוון שתשעה באב הוא יום שכוח הטומאה גובר בו, ויש חשש שכוחות הטומאה המצויים בבית הקברות ישפיעו את השפעתם השלילית על הנכנס לבית הקברות3.
מותר לקרוא בתשעה באב ספרי חכמה, וכן לקרוא חדשות. והמחמיר ונמנע מזה כדי שלא להסיח דעתו מן האבלות, תבוא עליו ברכה1.