פרק כא - ישיבה ושינה בתשעה באב

בתשעה באב יושבים על הארץ כדרך אבלים¹, כדי לבטא את האבלות על חורבן המקדש ולהראות שבלי בית המקדש אנו במצב שפל וירוד². ויש הנזהרים שלא לשבת ישירות על הרצפה, אלא להניח איזה דבר בין הגוף לרצפה, וזאת על פי הקבלה³. אדם שהישיבה על הרצפה קשה לו, יכול לשבת על כיסא נמוך או להניח תחתיו כרית, כדי שהישיבה תהיה לו נוחה יותר⁴. ומי שגם ישיבה כזו קשה לו, יכול לשבת על כיסא רגיל, כיוון שישיבתו על כיסא אינה לשם תענוג⁵.

אדם הנוסע במכונית או באוטובוס, רשאי לשבת על כיסא, כיוון שיסוד האיסור לשבת כל כיסא הוא במנהג, ומסתבר שלא נהגו כן כאשר אין אפשרות לשבת על הארץ או לעמוד בנוחות¹.

המנהג לשבת על הארץ נוהג רק עד חצות היום¹, כיוון שבזמן מנחה של תשעה באב נולד המשיח. וטעם נוסף הוא שבית המקדש נחרב בחצות היום, וחורבן בית המקדש היה כפרה לעם ישראל, שכן הקב"ה שפך את חמתו על העצים והאבנים של בית המקדש, ולא שפך את חמתו על עם ישראל; ונמצא שבעומק הצרה טמונה ישועה. לכן בחצות היום מפחיתים מעט מתוקף האבלות של תשעה באב, וחוזרים לשבת על כיסא².

הגבלת האבלות עד חצות היום נאמרה רק בנוגע לאיסור לשבת על כיסא, שיסודו במנהג, אך הדברים האסורים בתשעה באב מן הדין, אסורים כל היום עד צאת הכוכבים, ובהם אין הבדל בין הזמן שלפני חצות היום לזמן שאחריו³.

ראוי לאדם למעט מכבודו ומהנאתו בתשעה באב בכל מה שאפשר¹, לכן טוב להצטער מעט בדרך השינה בתשעה באב, לדוגמה: במקום לישון על מיטה, טוב לישון על מזרון על הארץ; הרגילים לישון עם כרית, טוב שישנו בלי כרית, וכיוצא בזה. נשים בהיריון ואנשים חלושים שקשה להם לצער את עצמם, או אנשים שלא יוכלו להירדם אם יֵשָנו מדרך השינה שרגילים בה, יכולים לישון כהרגלם. ויש שנוהגים להניח אבן קטנה תחת מקום הראש, זכר למה שנאמר: "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו", שעל כך דרשו חז"ל שיעקב אבינו בשוכבו בהר המוריה, ראה ברוח הקודש שבית המקדש עתיד להיחרב, והניח אבן תחת ראשו לאות אבל².