דברי תורה שהם חלק מסדר התפילה

עיין שו"ע תקנד ד, וריטב"א תענית ל א ד"ה ומה, ומאירי תענית ל א ד"ה כל. ועיין צרור החיים לר"ח מטודילה תלמיד הרשב"א עמ' קעב, שדבר הנאמר תדיר, אין שמחה באמירתו. ועיין משנ"ב תקנד ז, שפרשיות הקרבנות המוזכרות בשלחן ערוך אורח חיים סוף סימן א (פרשת הכיור, פרשת תרומת הדשן וכו'), אינן נחשבות חלק מסדר התפילה, מאחר שרבים אינם נוהגים לאומרן, ואין לאומרן בתשעה באב. ועיין הלכות ומנהגי בין המצרים (קארפ) עמ' קנה סוף הערה 62, בשם הגרי"ש אלישיב, שאדם הרגיל לאומרן בכל יום, רשאי לאומרן כדרכו. ועיין חזון עובדיה עמ' שעג, שיש לומר את כל סדר התפילה, כבכול יום. אדם שיש לו קביעות לומר כמה פרקי תהילים כל יום, עיין משנ"ב תקנד ז, שנחלקו הדעות אם מותר לאומרם, ונכון להחמיר, ולהשלים את הפרקים למחרת, ועיין הוראות ממרן החזון איש בסוף ספר טעמא דקרא אות מג, שהחזון איש התיר לומר תהילים בתשעה באב, ועיין חזון עובדיה עמ' שיא, שמותר לומר תהילים בדרך תחינה ובקשה. ועיין נטעי גבריאל פרק נו סעיף א, שמותר לומר את כל סדר קריאת שמע על המיטה כפי שרגילים, כיוון שאין אומרים את הפסוקים בדרך לימוד אלא בדרך תפילה, ועיין קרא עלי מועד עמ' עד הערות הגר"ח קנייבסקי הערה לג, שיש לומר רק את פרשת שמע, את הפסוק "בידך אפקיד רוחי וכו", ואת ברכת המפיל. ועיין חזון עובדיה עמ' שט, שגם אדם הרגיל באמירת 'חק לישראל', אינו רשאי לומר 'חק לישראל' בתשעה באב.