איסור לימוד תורה והדברים המותרים בלימוד

תהילים יט ט. שו"ע תקנד א. ועיין חזון עובדיה עמ' שיג ואילך, שהאחרונים נחלקו אם חובת תלמוד תורה קיימת בתשעה באב, וחובה ללמוד בדברים המותרים, או שחובת תלמוד תורה אינה קיימת, ולימוד בדברים המותרים הוא היתר ולא חובה.

שו"ע תקנד א. ועיין משנ"ב תקנד ב, שלדעת המגן אברהם, אסור ללמוד עם ילדים קטנים גם דברי צער ופורענות, כיוון שההיתר ללמוד בדברים אלו הוא רק ללומד עצמו, אך אסור לאדם ללמד אחרים; ולדעת הט"ז, מותר ללמוד עם ילדים קטנים דברי צער, ועיין משנ"ב שם, שלא הכריע, ועיין מעשה איש חלק ה עמ' כא, שהחזון איש למד עם קטנים דברים שמותר ללומדם בתשעה באב, ועיין הלכות חגים לגר"מ אליהו עמ' 214, שהכריע להקל, וכעין זה הכריע בחזון עובדיה עמ' שי.

ערוך השלחן יורה דעה שפד ב-ד.

שו"ע תקנד א-ב, ומשנ"ב שם, ושלמי מועד עמ' תצז, בשם הגרש"ז אוירבך. אגדות חז"ל הנוגעות לחורבן ישנן במסכת גיטין, מדף נה ב עד דף נח א, במסכת סנהדרין דף קד ב, במסכת יומא ט ב, ובתלמוד הירושלמי בסוף מסכת תענית. ועיין משנ"ב תקנד ב, שדברים רעים שאירעו לגויים, אסור ללמוד. ועיין חזון עובדיה עמ' שטז, שמותר ללמוד ספרי מוסר המעוררים את האדם לשוב בתשובה ולהיטיב אורחותיו, ואם הדברים מסתעפים מעניין לעניין לדברי תורה המשמחים לב, יש לדלג על אותם קטעים, ועיין שו"ת רבבות אפרים חלק א סימן שפו, בשם הגר"ח קנייבסקי והגר"ש דבליצקי, ואור לציון חלק ג פרק כט שאלה א, שאוסרים ללמוד ספרי מוסר. ועיין משנ"ב תקנד ה, שמותר להורות הלכה בדבר הנצרך למעשה בתשעה באב. ועיין הגהות חכמת שלמה לשו"ע סימן תקנד סעיף ג, שאם בא לאדם הרהור בדברי תורה, אינו מחויב להסיר ההרהור מליבו, והאיסור הוא לקבוע עצמו בכוונה ללמוד איזה עניין על ידי הרהור. ועיין ירושלים במועדיה עמ' רכד, שאדם הדורש בענייני תשעה באב, רשאי להביא פסוקים ודברי חז"ל השייכים ללימוד, אף שאותם דברים אינם מכלל הדברים המותרים בלימוד בתשעה באב. 

שו"ע תקנד ב, ומשנ"ב שם, וערוך השלחן תקנד ה, ושלמי מועד עמ' תצז, בשם הגרש"ז אוירבך.