פרק יט - לימוד תורה

אסור ללמוד תורה בתשעה באב, כיוון שהתורה משמחת לב, כמו שנאמר: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב"¹, ואין לעשות דברים משמחים בתשעה באב, שכן הוא יום של צער ואבלות. מותר ללמוד דברי צער ופורענות², ואף שמתיקות התורה המעוררת את שמחת הלב קיימת בכל לימוד, התוכן המצער של הלימוד מפיג את שמחת הלימוד³. לכן מותר ללמוד פרקי תנ"ך ומדרשי חז"ל העוסקים בצער ובפורענות, כמגילת איכה, ספר איוב, פרקי הפורענות בספר ירמיה, מדרש איכה ואגדות החורבן. ואם בתוך לימוד דברי הצער והפורענות, יש גם דברים שאינם נוגעים לצער וחורבן, יש לדלג עליהם⁴. מותר ללמוד בתשעה באב גם הלכות הקשורות למצבים מצערים, כגון הלכות אבלות, הלכות תשעה באב והלכות חרם ונידוי⁵.

את הדברים שמותר ללומדם, יש ללמוד בהבנה פשוטה, אך אסור ללומדם בהעמקה ובעיון, כיוון שבלימוד מעמיק, מתיישבים ומתבררים דברים קשים ומורכבים, ויש ללומד שמחה מכך¹. וכן, אם מתעוררת ללומד קושיה חמורה תוך כדי הלימוד, אסור לטרוח ליישבה, כיוון שיישוב קושיה חמורה מביא לידי שמחה².

תפילות היום כוללות בתוכן פסוקים, משניות וברייתות: פסוקי דזמרא הם פרקים מספר תהילים, שירת הים היא פרק מתוך ספר שמות, ובסדר הקרבנות יש משניות, ברייתות ופסוקים שונים. אף על פי כן, מותר בתשעה באב לומר את כל חלקי התפילה שרגילים לאומרם בכל יום, כיוון שהאיסור לומר דברי תורה הוא בדרך לימוד, אבל מותר לומר דברי תורה בדרך תפילה, מתוך כוונה לשבח את ה' ולעורר את הלב להתפלל בהכנעה¹.