נעלים איכותיות שאין בהן עור

בזמננו, מצויות מאוד נעליים איכותיות העשויות מחומרים סינטטיים, שאין בהן עור, והן מגִנות על הרגל כראוי. יש הסוברים שאסור ללכת בנעליים אלו בתשעה באב, ואף שאין בנעליים אלו עור, אין האיסור תלוי בחומר שהנעליים עשויות ממנו אלא באיכותן. ומה שאמרו חכמים שהאיסור הוא דווקא בנעלי עור, זאת משום שזהו חומר הגלם שממנו ייצרו נעליים איכותיות בזמנם, אך אין האיסור תלוי בכך¹. ויש סוברים שמותר ללכת בנעליים אלו בתשעה באב, כיוון שאין בהן עור. ואף שהן איכותיות ומגִנות על הרגל כראוי, חכמים אסרו נעלי עור בלבד, כיוון שזה מה שהיה מצוי בזמנם, ולא אסרו נעליים העשויות מחומר אחר². להלכה, יש לחוש לסברת האוסרים, ולהימנע מהליכה בנעליים איכותיות בתשעה באב אף שאין בהן עור³.

טעם פנימי יש לאיסור ההליכה בנעלי עור בתשעה באב, והוא שהפשטת עור הבהמה והפיכתו לנעליים מבטאות את מעלת האדם ושלטונו על כל הבריאה, ואלו נפגמו בחורבן המקדש. כידוע, ארבע מדרגות ישנן בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. מעלת הצומח על פני הדומם ניכרת בכך שהצמחים משתמשים בחלקי הדומם, באדמה ובמים, לצורך גידולם, ומעלת בעלי החיים על פני הצומח ניכרת בכך שבעלי החיים אוכלים את הצמחים. מעלת האדם על פני בעלי החיים ניכרת בכך שהוא אוכל את בשרם, וביותר היא ניכרת בכך שהוא מפשיט את עורם, והופך אותו למנעלים לרגליו. בזה ניכר שהאדם הוא נזר הבריאה, מדרגתו היא מעל כל חלקי הבריאה ותפקידו לרוממם, שיהיו כלי לגילוי שם ה' בעולם. חורבן המקדש נגרם מכך שעם ישראל לא מילא את ייעודו, ולא רק שהוא לא רומם את כל חלקי הבריאה, אלא התנהגותו הייתה פחותה משל הבהמות, כמו שנאמר: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"⁴. לכן, ביום שחרב בו בית המקדש מחמת עוונותינו, לא ראוי ללכת בנעלי עור ולבטא את עליונותו ושלטונו של האדם על בעלי החיים⁵.