נעילת הסנדל

בתשעה באב אין נועלים נעליים, כדרך אבלים, שהולכים יחפים. האיסור הוא בנעלי עור, כיוון שנעלי עור מגינות על הרגל כראוי, ועל ידן אין מרגישים את קושי הארץ. אך מותר ללכת בנעליים העשויות מבד או בכפכפים העשויים מפלסטיק רך שההולך בהן מרגיש את קושי הארץ, והרגשתו קרובה להרגשת אדם ההולך יחף¹.

רמז יש באיסור נעילת הנעליים, הבא לעורר אותנו לתקן את עוון שנאת החינם, שבגללו נחרב בית המקדש. מובא בחז"ל, שבכסף שקיבלו האחים עבור מכירת יוסף, הם קנו נעליים. שנאת האחים את יוסף ומכירת יוסף הם השורש לשנאת החינם ולכל העברות שבין אדם לחברו שהיו בבית המקדש השני², ונמצא אפוא שהנעליים מזכירות את שורש הפירוד והמחלוקת שבעם ישראל. לכן בתשעה באב אין נועלים נעליים, כדי להתעורר לתקן חטא זה³. "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות, והעולם יבַּנה עִמנו על ידי אהבת חינם"⁴.