פרק יז - נעילת הסנדל

בתשעה באב אין נועלים נעליים, כדרך אבלים, שהולכים יחפים. האיסור הוא בנעלי עור, כיוון שנעלי עור מגינות על הרגל כראוי, ועל ידן אין מרגישים את קושי הארץ. אך מותר ללכת בנעליים העשויות מבד או בכפכפים העשויים מפלסטיק רך שההולך בהן מרגיש את קושי הארץ, והרגשתו קרובה להרגשת אדם ההולך יחף¹.

רמז יש באיסור נעילת הנעליים, הבא לעורר אותנו לתקן את עוון שנאת החינם, שבגללו נחרב בית המקדש. מובא בחז"ל, שבכסף שקיבלו האחים עבור מכירת יוסף, הם קנו נעליים. שנאת האחים את יוסף ומכירת יוסף הם השורש לשנאת החינם ולכל העברות שבין אדם לחברו שהיו בבית המקדש השני², ונמצא אפוא שהנעליים מזכירות את שורש הפירוד והמחלוקת שבעם ישראל. לכן בתשעה באב אין נועלים נעליים, כדי להתעורר לתקן חטא זה³. "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות, והעולם יבַּנה עִמנו על ידי אהבת חינם"⁴. 

בזמננו, מצויות מאוד נעליים איכותיות העשויות מחומרים סינטטיים, שאין בהן עור, והן מגִנות על הרגל כראוי. יש הסוברים שאסור ללכת בנעליים אלו בתשעה באב, ואף שאין בנעליים אלו עור, אין האיסור תלוי בחומר שהנעליים עשויות ממנו אלא באיכותן. ומה שאמרו חכמים שהאיסור הוא דווקא בנעלי עור, זאת משום שזהו חומר הגלם שממנו ייצרו נעליים איכותיות בזמנם, אך אין האיסור תלוי בכך¹. ויש סוברים שמותר ללכת בנעליים אלו בתשעה באב, כיוון שאין בהן עור. ואף שהן איכותיות ומגִנות על הרגל כראוי, חכמים אסרו נעלי עור בלבד, כיוון שזה מה שהיה מצוי בזמנם, ולא אסרו נעליים העשויות מחומר אחר². להלכה, יש לחוש לסברת האוסרים, ולהימנע מהליכה בנעליים איכותיות בתשעה באב אף שאין בהן עור³.

טעם פנימי יש לאיסור ההליכה בנעלי עור בתשעה באב, והוא שהפשטת עור הבהמה והפיכתו לנעליים מבטאות את מעלת האדם ושלטונו על כל הבריאה, ואלו נפגמו בחורבן המקדש. כידוע, ארבע מדרגות ישנן בבריאה: דומם, צומח, חי ומדבר. מעלת הצומח על פני הדומם ניכרת בכך שהצמחים משתמשים בחלקי הדומם, באדמה ובמים, לצורך גידולם, ומעלת בעלי החיים על פני הצומח ניכרת בכך שבעלי החיים אוכלים את הצמחים. מעלת האדם על פני בעלי החיים ניכרת בכך שהוא אוכל את בשרם, וביותר היא ניכרת בכך שהוא מפשיט את עורם, והופך אותו למנעלים לרגליו. בזה ניכר שהאדם הוא נזר הבריאה, מדרגתו היא מעל כל חלקי הבריאה ותפקידו לרוממם, שיהיו כלי לגילוי שם ה' בעולם. חורבן המקדש נגרם מכך שעם ישראל לא מילא את ייעודו, ולא רק שהוא לא רומם את כל חלקי הבריאה, אלא התנהגותו הייתה פחותה משל הבהמות, כמו שנאמר: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"⁴. לכן, ביום שחרב בו בית המקדש מחמת עוונותינו, לא ראוי ללכת בנעלי עור ולבטא את עליונותו ושלטונו של האדם על בעלי החיים⁵.

מטרת הנעל היא לכסות את הרגל ולהגן עליה. לכן גם נעל שיש בה רק מעט עור, אסור ללכת בה, כל שמטרת העור היא להגן על הרגל או לכסות אותה. אך נעל העשויה מחומר שאינו עור, ויש בה רצועות עור שנועדו להחזיק את הנעל שלא תישמט מהרגל, או שיש בה קישוט מעור, מותר ללכת בה, כיוון שהעור אינו מגן על הרגל ואינו מכסה אותה¹.

כאשר הליכה ללא נעלי עור עלולה לגרום לפציעה או לנזק, או שהיא כרוכה בטרחה רבה, מותר לנעול נעלי עור, כיון שנעילת נעלי העור אינה לשם תענוג. לכן, אדם הצריך ללכת במקום שמצויים בו מזיקים כנחשים ועקרבים, או שהוא צריך ללכת לדרך ארוכה, או שהוא צריך ללכת במקום שיש בו בוץ ורפש, ינעל נעליים שאין בהן עור, כדי להגן על רגליו. ואם אין לו נעליים שאין בהן עור, ינעל נעלי עור, כיוון שמטרת נעילתן אינה לשם תענוג¹. וטוב במקרה כזה לתת מעט עפר בנעליים².

וכן חיילים הנמצאים בפעילות מבצעית, ינעלו את הנעליים הטובות ביותר למילוי תפקידם, אף אם יש בהן עור, כיוון שמטרת נעילתן אינה לשם תענוג. אך חיילים הנמצאים בבסיס לא ינעלו נעלי עור, אף כשהם ניצבים בעמדת שמירה³.

ילדים קטנים שהגיעו לגיל חינוך, לא ינעלו נעלי עור בתשעה באב, כדי להתחנך למצוות¹.