לימוד תורה בערב תשעה באב אחרי חצות

בתשעה באב, אסור ללמוד תורה, מלבד לימוד דברי צער ופורענות, וזאת כיוון שהתורה משמחת את הלב, ואין לעסוק בדברים המשמחים את הלב בתשעה באב¹. נהגו יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד שלא ללמוד תורה כבר בערב תשעה באב מחצות היום, אלא ללמוד רק דברים שמותר ללומדם בתשעה באב²; ושלושה טעמים למנהג זה. טעם אחד הוא שהצער והאבלות של יום תשעה באב מתחילים כבר מחצות היום של ערב תשעה באב, ולכן ראוי למעט בזמן זה בשמחה, כפי שממעטים בתשעה באב³. טעם שני הוא שדרך אדם להרהר אחרי לימודו בדברים שלמד בהם, והלומד תורה סמוך לתשעה באב, עלול להרהר בתשעה באב בדברים שלמד, ונמצא לבו שמח בתשעה באב⁴. וטעם שלישי הוא ששמחת הלימוד נמשכת בלב כמה שעות, ולכן יש להפסיק ללמוד כבר מחצות היום, כדי שעד תשעה באב תפוג שמחת הלימוד⁵.

לדעת הרמ"א, גם כאשר ערב תשעה באב חל בשבת, אין לומדים תורה מחצות היום, מלבד דברים המותרים בתשעה באב. לכן כאשר ערב תשעה באב חל בשבת, הנוהגים לומר פרקי אבות אחרי מנחה של שבת, נמנעים מאמירתם⁶. כמה אחרונים חולקים על הרמ"א וסוברים שמותר ללמוד בשבת כרגיל, כיוון שאין לנהוג אבלות בשבת⁷, והרוצה לסמוך על דבריהם וללמוד בשבת כרגיל, רשאי⁸.

יש אחרונים שהסתייגו מהמנהג שלא ללמוד תורה בערב תשעה באב, גם כאשר ערב תשעה באב חל ביום חול. זאת, הן משום שלדעתם אין להחמיר בלימוד תורה יותר משאר דברים האסורים בתשעה באב, ואלו לא נאסרו מחצות היום; והן משום שמנהג זה גורם לביטול תורה, כיוון שקשה לאדם ללמוד דברים שאינו חפץ ללומדם, שכן 'אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ'⁹. אדם המכיר את עצמו ויודע שקיום המנהג ללמוד בערב תשעה באב רק בדברים המותרים, יגרום לו ביטול תורה, ומתוך כך רוצה להקל כדעת אחרונים אלו, יש לו על מי לסמוך¹⁰.

יש הסוברים שיוצאי ספרד לא קיבלו על עצמם את המנהג שלא ללמוד בערב תשעה באב אחר חצות, והם רשאים ללמוד בערב תשעה באב כהרגלם¹¹.