בתשעה באב, אסור ללמוד תורה, מלבד לימוד דברי צער ופורענות, וזאת כיוון שהתורה משמחת את הלב, ואין לעסוק בדברים המשמחים את הלב בתשעה באב1. נהגו יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד שלא ללמוד תורה כבר בערב תשעה באב מחצות היום, אלא ללמוד רק דברים שמותר ללומדם בתשעה באב2; ושלושה טעמים למנהג זה. טעם אחד הוא שהצער והאבלות של יום תשעה באב מתחילים כבר מחצות היום של ערב תשעה באב, ולכן ראוי למעט בזמן זה בשמחה, כפי שממעטים בתשעה באב3. טעם שני הוא שדרך אדם להרהר אחרי לימודו בדברים שלמד בהם, והלומד תורה סמוך לתשעה באב, עלול להרהר בתשעה באב בדברים שלמד, ונמצא לבו שמח בתשעה באב4. וטעם שלישי הוא ששמחת הלימוד נמשכת בלב כמה שעות, ולכן יש להפסיק ללמוד כבר מחצות היום, כדי שעד תשעה באב תפוג שמחת הלימוד5.
לדעת הרמ"א, גם כאשר ערב תשעה באב חל בשבת, אין לומדים תורה מחצות היום, מלבד דברים המותרים בתשעה באב. לכן כאשר ערב תשעה באב חל בשבת, הנוהגים לומר פרקי אבות אחרי מנחה של שבת, נמנעים מאמירתם6. כמה אחרונים חולקים על הרמ"א וסוברים שמותר ללמוד בשבת כרגיל, כיוון שאין לנהוג אבלות בשבת7, והרוצה לסמוך על דבריהם וללמוד בשבת כרגיל, רשאי8.
יש אחרונים שהסתייגו מהמנהג שלא ללמוד תורה בערב תשעה באב, גם כאשר ערב תשעה באב חל ביום חול. זאת, הן משום שלדעתם אין להחמיר בלימוד תורה יותר משאר דברים האסורים בתשעה באב, ואלו לא נאסרו מחצות היום; והן משום שמנהג זה גורם לביטול תורה, כיוון שקשה לאדם ללמוד דברים שאינו חפץ ללומדם, שכן 'אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ'9. אדם המכיר את עצמו ויודע שקיום המנהג ללמוד בערב תשעה באב רק בדברים המותרים, יגרום לו ביטול תורה, ומתוך כך רוצה להקל כדעת אחרונים אלו, יש לו על מי לסמוך10.
יש הסוברים שיוצאי ספרד לא קיבלו על עצמם את המנהג שלא ללמוד בערב תשעה באב אחר חצות, והם רשאים ללמוד בערב תשעה באב כהרגלם11.
אין לטייל לשם תענוג בערב תשעה באב אחר חצות1, כיוון שהטיול לשם תענוג מעורר את שמחת הלב. ועוד, שמפגש עם אנשים תוך כדי טיול, שאינו מכוון לתכלית מעשית אלא לשם תענוג, עלול להביא לידי שחוק והיתול2.
אין אומרים תחנון במנחה בערב תשעה באב. זאת משום שבתשעה באב אין אומרים תחנון, כפי שיבואר להלן, ואין אומרים תחנון בכל תפילת מנחה הסמוכה ליום שאין אומרים בו תחנון1.
חסרון המקדש
פרק יג-דיני ערב תשעה באב
